יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

פרשת האזינו - הנהגת משה רבנו

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה.. וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן, עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שביעי)
השירה שנקרא השבוע בתורה, מסתיימת באקורד צורם למדי. המקום היחידי בספר דברים בו מופיע הציווי המוכר "וידבר ה' אל משה לאמר", הוא דווקא בדרישה ממשה: "מוּת". משה מת בלי להיות שותף בהשלמת התוכנית של תיקון העולם על ידי הקמת מדינה בארץ ישראל. אנחנו יודעים כי ה' רחום ורב לסלוח, אז מדוע משה, עבדו הנאמן, מת טרום הכניסה לארץ? הדברים מודגשים במדרש (דברים רבה יא) "אָמַר לוֹ [ה']: גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁלֹא תַעֲבֹר, וְדָבָר זֶה הָיָה קַל בְּעֵינָיו שֶׁל משֶׁה, שֶׁאָמַר: יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ חֲטָאוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה פְּעָמִים, וְכֵיוָן שֶׁבִּקַּשְׁתִּי עֲלֵיהֶם רַחֲמִים מִיָּד קִבֵּל מִמֶּנִּי, אֲנִי שֶׁלֹא חָטָאתִי מִנְּעוּרַי, לֹא כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאֶתְפַּלֵּל עַל עַצְמִי שֶׁיְקַבֵּל מִמֶּנִּי? וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁקַּל הַדָּבָר בְּעֵינָיו שֶׁל משֶׁה וְאֵינוֹ עוֹמֵד בִּתְפִלָּה, מִיָּד קָפַץ עָלָיו וְנִשְׁבַּע בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁלֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", יש כאן משהו מעבר ליחסי חטא-עונש. לא נעסוק בהסברים על חטא משה[1], אלא בהכרח המקדים של ההנהגה הא-להית, "נשבע בשמו הגדול".
משה הוא אדון הנביאים, התורה קרויה על שמו, הוא נאמן ה', המנהיג הגדול והנערץ של עם ישראל. לו היה משה משלים את הכל בכוחו, היתה אמנם התורה מושלמת; "אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע" (נדרים כב), והיתה התורה כוללת ששה ספרים, ואולי ספר יהושע היה נקרא 'ספר משה'. אך יחד עם זאת, מסביר הרב קוק[2] (אורות הקדש ד עמ' תקכב), היה בכך גם הכנעה של כוחות העומדים מחוץ למנהיג. קומתו הענקית של כל מנהיג גדול מאפילה על כוחות נוספים, הקטנים ממנו, הדורשים את הופעתם לשם השלמת הדמות של המנהיג.
בכניסתו של משה לארץ עלול היה להיות נחסר חלק בשלימות קומתה של האומה. מורכבות זו הופיע כבר בנטיה דקה במי מריבה, שם כיוון משה 'לכפות את המציאות תחת מטהו' (מו"ר הרב שרקי). מכאן נובע החסרון של הקפדנות היתרה הנלווית לפעמים בהנהגתה של תורה, העתיד להיתקן באחרית הימים.
נמצינו למדים, שלקראת תיקון העולם התורה מדגישה את הצורך בביטול מרכזיותו של המנהיג, במקום שבו מתבררת הנהגת ה' אל עמו, שמלכותו בכל משלה.
                        שנזכה לקבל עלינו מלכותו יתברך על ידי משיח צדקנו מהרה    שבת שלום,  -חנן-


[1] יש עשרה כאלה, כפי  שמביא ומבאר אור החיים (במדבר כ).
[2] "שורש כל זה הוא חטא מי מריבה, וכעסו של משה, אמירת שמעו נא המורים, שהביאה הכאת הסלע, במקום שהיה ראוי להיות הרצון והפיוס והדבור, ובתוכן ההופעה של הדרכה של אמונה ושל דיוקי תורה נתערב בשביל כך כח הקפדנות ".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה