חִזְקוּ
וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר | לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ
שָׁמַר
לָכֶם
וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר | סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ
תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
(מתוך "אחות קטנה")
ראש השנה הוא חג מיוחד במינו, לעומת החגים האחרים בהם קיימת
מטרה ברורה "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", לא ברור מפסוקי התורה במֶה יש לנו להתבונן
ביום קדוש זה; "זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ"(ויקרא כג),
מה אנו זוכרים? "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם"(במדבר כט),
לשם מה מריעים? אופיו של החג עמום.
לעומת כל חגי התורה האחרים המהווים ימי זיכרון לאשר אירע את
עם ישראל[1], יום
זה מהווה זכר לאירוע היסטורי מסוג אחר. רש"י מסביר שזהו יום זיכרון לעקידת
יצחק, רבינו ניסים גירונדי הסביר שזהו יום זיכרון לדין שנערך עם אדם הראשון בעקבות
החטא. בין כך ובין כך, בשני הפירושים מדובר על אירוע פרטי של אדם אחד, ובנוסף - התרחש
בטרם נתגלה עם ישראל. בראש השנה, או בשמו המקורי "יום הזיכרון", התורה
מזמינה אותנו לחוויה יחידה בשנה.
הזיכרון ביום קדוש זה אינו חיצוני
לנו, אלא מוטלת עלינו החובה לזכור את עצמנו[2]. החל
מהוידויים על חטאינו והסליחות, דרך ייסוד מחדש של האמונה על ידי המלכת הקדוש ברוך
הוא, וכלה בתקיעת השופר הרומזת- "עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם
וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ
בִּתְשׁוּבָה"(רמב"ם הל' תשובה ג). לפי זה מובנת ההרגשה
האמביוולנטית במהלך החג המוצגת בספר נחמיה(פרק ח) "אִכְלוּ
מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים... וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא
מָעֻזְּכֶם". כשיחיד זוכר את עצמו, כשעם זוכר את עצמו, הוא ירא וחושש מהכתמים
שפוגש מחד, ושמח על אמונתו וסגולתו כבן של מלך.
ונביא מדברי קדשו של הרב קוק (א. התשובה טו):
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים
הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים
מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל הא-להים[3]".
קודם כל, בראשית השנה – זוכרים את עצמנו וחוזרים.
אנחנו זוכרים את אדם הראשון המייצג את נקודת המקור של כל בן
אנוש באשר הוא, ואת אברהם אבינו המייצג את נקודת המקור של כל אדם מאמין. חשבון
הנפש שלנו מתבצע הן במישור האנושי, מוסר בסיסי, והן במישור האמוני, מוסר א-לוהי.
תחל
שנת עשיה וברכותיה שנה טובה, -חנן-
[1] יום הכיפורים,
לדוגמא, הוא בין היתר זכר ליום קבלת התורה שהתרחש ב-י' בתשרי. (רש"י
שמות לג,יא)
[2] עצמי, עמי, עולמי.
כדברי הרמב"ם: "לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה
עַצְמוֹ.. כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹלָם
חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב"(הל' תשובה ג). וכן: "תביא
חק וזיכרון להפקד כל רוח ונפש... ועל המדינות בו יאמר.."(מוסף לר"ה).
[3] ההמשך שם:
"ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל
ההויה כולה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה