יום חמישי, 17 בספטמבר 2015

פרשת וילך - לצאת ולבוא

"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא. וה' אָמַר אֵלַי: לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם, יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' "
פרשת השבוע שנקרא בשבת מתחילה בנימה אישית של משה רבנו. מה פירושו של צמד המילים "לצאת ולבוא" אשר משה מעיד שאינו מסוגל לבצע? רש"י מפרש על פי דברי ר' שמואל בר נחמני(סוטה יג): "לצאת ולבוא בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה[1]". לעומתו, האבן עזרא[2] קובע: "לצאת ולבוא במלחמה, והטעם- כי אילו לא הייתי מת עתה, אין בי יכולת להלחם". ישנן שתי תכונות מרכזיות באישיותו של משה, כדברי הרב קוק "גאון הקודש וגבורת החיל"(מאמר 'ירושלים'), בפן המלחמתי "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם.. וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי", בפן הרוחני "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר".
לפי פירוש רש"י, משה ביומו האחרון הוא איש זקן ובריא, מלא בכח פיזי, אך חסר בכח הרוחני. יחד עם זאת, מספר לנו המדרש (דברים רבה ט) שביום אחרון זה כתב עוד ספרי התורה, שירת האזינו וברך את השבטים איש כברכתו. מי הוא אפוא משה רבנו ביום מותו? גם לפירוש אבן עזרא קשה, שהרי נאמר במשה "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה", כושרו הפיזי לא נפגם!
ה'כלי-יקר' מציע פירוש אחר הכולל את שני הקודמים גם יחד. "אמר להם [משה]: ..כי בכל הימים הללו לא סר כוחי וזה מופת, שיכול אני, אבל איני רשאי. הראה להם שככוחו אז - כן עתה בדבר הלכה, ויכול, אבל אינו רשאי כי ניתנה הרשות ליהושע ובהכרח נסתמו ממנו מעינות החכמה וסתימה זו [בגלל] שאינו רשאי". המילה "יכול" בהקשר הזה משמשת במובן "רשאי"; משה רבנו הוא חזק בגוף וחזק בשכל עד יומו האחרון, אלא שעליו להעביר את 'שרביט הביאה והיציאה' לממשיך דרכו – יהושע, שני הפירושים שלמדנו מקבלים היבט של סמכות ציבורית ולא של יכולת אישית. ליום אחד היה משה כמו אותו חבר בבית המדרש שאין טורח הציבור עליו והוא יכול ללמוד תורה לשמה (שמות רבה כז).
משה מוסר במעמד זה ליהושע שני מיני הנהגות: ההנהגה בתורה ובמצוות וההנהגה המדינית חברתית, על שני הכלים הללו לעבור מיד ליד ו"אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". דברי הזוהר (וילך רפג) מבארים עיקרון זה ביתר חדות: שאם לא יסתלק משה, שהוא כמו השמש, לא תוכל להאיר הלבנה, שהיא יהושע, משום שאין אור הלבנה ניכר אלא כשהשמש שוקעת. אין כאן טוב יותר או טוב פחות, יש כאן שני מנהיגים, כל אחד מצויין בדרכו שלו ומצליח לשלב את המנהיגות הרוחנית עם המנהיגות החברתית.

                        שנזכה להגדיל תורה ולהעצים חברה      שבת שלום,  -חנן-




[1] פירוש זה מתחבר עם תרגומו של יונתן על המילים "וילך משה" - "וַאֲזַל משֶׁה לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא", וילך משה למשכן בית המדרש (ללמוד את ההלכות).
[2] רבי אברהם בן מאיר, מגדולי המשוררים והפילוסופים היהודים של תקופת תור הזהב בספרד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה