פרשת אמור - הכהנים

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו... לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת. קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִים וְהָיוּ קֹדֶשׁ".
שמו של ספר ויקרא כפי שמופיע מספר פעמים בתלמוד הינו "תורת כהנים"[1], זאת בעקבות תוכנו העוסק רבות בזהות הכוהנים, תפקידם וההגבלות הקשורות בו. השבוע ננסה להבין על קצה המזלג מי הם הכהנים וממה נובע ייחודם.
נתבונן בפסוק הראשון של פרשתנו. ר' חיים בן עטר שואל: אחרי המילים "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" לא מובא שום תוכן, מהו הדבר שאותו צריך לומר להם? מיד הכתוב ממשיך "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם", מה משה אומר אל הכהנים? אלא שיש כאן שתי אמירות, אמירה ראשונה היא: כהנים יקרים, אתם בניו של אהרן, המעמד המיוחד שלכם נובע מן העובדה שאתם זרעו של אהרן. כאן מגיעה האמירה השניה- לכן זה מחייב אתכם להיות דומים לאהרן, להתנהג בקדושה ובאצילות. אם כן, קדושת הכהנים נובעת מהייחוס, זהו המימד החוזר שוב ושוב בספר תורתם של הכהנים, ספר ויקרא.
לעומת זאת, בספר שנתחיל בחודש הבא, תוקף מעמד הכהונה מקבל מימד שונה. בספר במדבר, ספרה של האומה, אנו נפגשים בפינחס, אשר ההצדקה לכהונתו מנומקת בצורה מיוחדת: "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כהונתו באה בעקבות התרומה שלו לעם ישראל, מכח העם הוא נוחל כהונה. מקור הסמכות הכהנית הוא דו ממדי - בפרשתנו במקום גבוה, ובפרשת פנחס מקורו באומה.
על מנת שיהיה כוח לרומם את העם צריך מישהו שיהיה חיצוני לעם במידת מה, לכן יש צד בכהונה שהוא נשגב ומרוחק, כדי לרומם את האדם הפשוט. בפרשתנו מובלט הנשגבות של הכהנים בכך שהם לא נחשפים למשברי החיים: אין עליהם עול פרנסה[2], הם מרוחקים מכל מוות, ואף אסורים באישה הנושאת עמה משבר גירושין. לעומת זאת ספר במדבר כשמו כן הוא, ספר התמודדות עם הקשיים, עם המדבר. מהצד הזה, פנחס קיבל את הכהונה בזכות הקשר שלו לעם ועזרתו לעם ישראל, הכהונה היא מכח העם כולו, על כל גווניו. 'הגוף הבוחר' את פינחס הכהן הוא כל מגזרי האומה כאחד.
נמצאנו למדים שהכהונה בעם ישראל תקפה בזכות ובסגולה.
שנזכה לראות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם,   שבת שלום, -חנן-



[1] נעיר, שבברית החדשה קרוי ספר ויקרא בשם: "של הלויים" (Leviticus). הדבר מעיד על הנסיון לבטל כל קדושה עצמותית ביהדות. לפי טעותם, כהמרת הכהנים ללויים במהלך השנים, כך המרת עם ישראל למאמיני אותו האיש. בגרעין התיאלוגיה מונחת הכפירה בסגולה.
[2] אנקדוטה בנושא. באחת משיחותי בעיר יפו עם שמואל הספרי, איש ביקורת המקרא, אמר: "ניתן לומר שהכהנים הם פרזיטים שחיים על חשבון העם, גובים מעשרות ושובעים שיירי קרבנות, אך אפשר לראות שהם מקודשים לתפקיד רם דרג ולכן אין הם מתפרנסים בעצמם, מעין שליחים של העם. הכל תלוי בשאלת האידאליות של התורה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה