יום שני, 4 במאי 2015

פרשת שמיני - אבל

"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ... וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר- 'בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד', וַיִּדֹּם אַהֲרֹן".
בניו הבכורים של אהרן הכהן, חוטאים ונשרפים באוהל מועד. משה רבנו בא לנחם את אהרן, אומר לו משפט קצר, ולאחריו מופיע הביטוי המיוחד במינו "וידום אהרן". ננסה להבין את מילות הניחום של משה, את תגובת אהרן ומתוך כך לברר את מהות השתיקה.
הגמרא (זבחים קטו,ב) שופכת אור על תוכן המפגש בין משה לאהרן: "אמר לו משה: אהרן אחי! לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב''ה. כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן, שתק וקבל שכר[1]". רואים כאן שהשתיקה היא מעין מצווה, עליה מקבל אהרן שכר. זהו דבר תמוה, שהרי כל יצור חי מרבה להשתמש ביכולותיו הייחודיות, והאדם בטבעו נוטה לדבר[2], אם כן, מה מקום לאידיאליזציה של השתיקה?.
כדי להבין את מקומה של השתיקה, יש להבין את הסיטואציה בה נתון אהרן. אהרן נמצא באבל על בניו, והמפגש עם השכול מעורר שאלות קשות, כמו שמצינו באיוב "אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ... מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ?". אם כן, כאשר נשאלות שאלות קשות, מהן התשובות הטובות ביותר למצב זה?. מקריאה בספר איוב אנו למדים שתשובות ענייניות טכניות לא רק שאינן מועילות, אלא אף גורעות.
מסביר הרב קוק (עין איה שבת סב): "האבל, השתיקה בו היא באמת מידה יפה, המורה על דעה רחבה ומיושבת המכרת את טוב העולמים, גם בהיותו חבוי במעמקי סתרי הרע המתגלה". השתיקה של אהרן היא שתיקה של הפנמה, העמקת הדעת לשורש כל הרע, שהוא המקור הטוב.
אכן כשנעיין בסוף ספר איוב, נתקשה להבין מהי התשובה שמספקת את איוב. הרי ה' לא עונה לו אפילו תשובה אחת, הוא רק שואל אותו שאלות. התשובה היא: עצם התגלות ה'. והתגלות ה' כמו שאנחנו יודעים - "לֹא בָרוּחַ ה'... לֹא בָרַעַשׁ ה'... לֹא בָאֵשׁ ה', וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". אמרו חכמים (ברכות ו): "אגרא דבי טמיא - שתיקותא", שכר האדם בבית האבל – שתיקה.
אהרן הכהן מלמד אותנו שלא צריך להיות אומן רק בשביל לדבר, צריך להיות אומן גם כדי לדעת מתי לשתוק. זאת האומנות הקשה יותר, כפי שאמרו חכמים (ע"פ מגילה יח): "מילה בסלע, שתיקה בשני סלעים".
שבת שלום, -חנן-



[1] וכן תרגם יהונתן בן עוזיאל: "וידום אהרן" – "וּשְׁמַע אַהֲרן וְשָׁתִיק וְקַבֵּיל אֲגַר טַב עַל מִשְׁתּוֹקֵיהּ".
[2] זו היא אחת מתכונותיו של האדם המבדילות אותו מן החי, כתרגום אונקלוס הגר על המילים "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" – "וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא", מדברת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה