פרשת כי תצא - ושמח את אשתו

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר, נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח. לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב, כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל.
בפרשה הקודמת קראנו על כללי הפטורים מיציאה לקרב, ביניהם נמצא גם "הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ". הרמב"ם(הל' מלכים ז) מציין כי הפטוֹר שמקבל המאורס אינו פטור גמור, מוטל עליו תפקיד עורפי "מְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּצָּבָא, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים". לעומתם, חתן בשנתו הראשונה לנישואין פטור לגמרי מכל סוג של שירות צבאי[1], "יכול בצבא הוא לא יוצא, אבל יספק מים ומזון ויתקן הדרכים? תלמוד לומר 'ולא יעבור עליו לכל דבר' "(סוטה מד)[2]. במבט ראשון, המשך הפסוק "וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" אינו אלא נימוק לפטור הצבאי, אלא שבהסתכלות עמוקה – יש כאן מצווה כשלעצמה, אקטיבית. מהי אותה מצווה?
מעיון בתרגומים על הפסוק "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" עולים הבדלים מהותיים[3]. אונקלוס תרגם: "פָּנֵי יְהֵי לְבֵיתֵהּ שַׁתָּא חֲדָא וְיַחְדֵי יָת אִתְּתֵהּ דִי נְסַב", לעומתו יונתן תרגם: "פָּנֵי יְהֵי בְּבֵיתֵיהּ שַׁתָּא חֲדָא וְיִחְדֵי עִם אִנְתְּתֵיהּ דְּנָסִיב". לפי אונקלוס על החתן מוטלת החובה להיות פנוי מכל עסקים כדי שיוכל להגיע לביתו ולשמח את אשתו, לעומתו, יונתן סובר שעל החתן מוטלת החובה להיות פנוי בּביתו, כדי שיוכל לשמוח עם אשתו. נבאר את החובה לפי כל אחת מן השיטות.
פירושו של אונקלוס מטיל חובה שימוח על הבעל, מדוע המצווה מופנית דווקא כלפי הגבר? נחזור לבריאת העולם. שם נראית החלוקה המגדרית בצורה שוויונית, "אחת מצלעותיו" מסביר רש"י – צלע זה צד, צד אחד לאיש וצד אחד לאישה. אך בהבנה מעמיקה, אין כאן שוויון מוחלט משום שיש חלק אחד שנשאר, וחלק שני שנלקח. האיש – נח, נשאר, והאישה – נלקחה. ידוע הכלל שבעל אבידה מְחזר אחר אבדתו (קידושין ב), קיימת א-סימטריה עוד מתחילת הבריאה. לכן המצווה מוטלת על הבעל, להיות פנוי כדי שיוכל להקדיש זמן לשמח את אשתו, להעניק לה את השמחה שכה הייתה חסרה לה עד זיווגם[4].
לדעת יונתן בן עוזיאל תפקיד הבעל הטרי שונה. הסכנה אותה הוא מזהה היא חוסר הבנת הבעל את מוסד הנישואין. הבעל עלול לחשוב שהוא ממשיך את חייו שחי עד עתה, פשוט בצירופו של חבר חדש, ממין נקבה. סדר היום נותר כרגיל, רק הנוף של הבית משתנה. לכן מלמד אותנו תרגום יונתן שיעור ראשון בזוגיות: כשאתה חוזר לבית – תהיה פנוי בבית, יש לך שותפה חדשה בחיים, מציאות חדשה. מוטל על האיש לשמוח עם אישתו, לא רק לשַמֵח אותה כמו עוד חבר, אלא לשתף אותה בשמחה שלו.

                        שנזכה כולנו לאישה, לִפְנִיוּת, לשיתוף ולשמחה      שבת שלום,  -חנן-



[1] למעט מקרי חירום קיצוניים, "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה ח).
[2] ראוי לציין כי בסוף שנות התשעים התקיימו מספר נסיונות של חברי כנסת לעגן מצווה זו כחוק במדינת ישראל, ביניהם הרב חיים דרוקמן והרב חנן פורת. הצעות אלו לא נתקבלו.
[3] יש להעיר כי הכרעתו של רש"י: "ותרגומו ויחדי ית אתתיה, והמתרגם ויחדי עם אתתיה, טועה הוא" הינה הכרעה מילולית. כמובן שיש מקום ללמוד עקרונות חשובים מכל אחד מן החכמים.
[4] "יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא"(כתובות פו) אינו מתפרש בצורה שטחית כמתיימר להסביר את הרצון המיני, אלא שאצל האישה קיימת יותר הרגשת חוסר שלמות בזמן הרווקות, וביטוי הרגשה זו הוא הרצון לבנות בית.

4 תגובות:

  1. נתחיל מהתנצלות שלא היה לי פנאי (או: "פניות") להגיב בשבועות האחרונים. זה המקום להגיד שקראתי את תגובתך לגבי פרשת ואתחנן, ומה להגיד? או שלא הבנתי אותך, או שאתה לא הבנת אותי או שאנו חולקים.


    לגבי הד"ת הזה.

    א. למה אתה קורה למלחמת מצווה "מקרי חירום קיצוניים"? להבני כיום המאבק על ארצנו וחיינו הוא מלחמת מצוה (כמובן אפשר להתפלפל עד שנה הבאה. אבל כך בפשטות). ואם כן אין סיבה לפטור הנ"ל.

    ב. בעקרון הסכמתי עם הניתוח. אמנם - בכל הנושא הזה - צריך לא להתחמק ולהודות בגלוי שתפיסת הנישואין השתנתה מימי התנ"ך. המציאות השתנתה. רואים את זה לאורך כל הפרשה (אמנם שם מדובר יותר על נערה). צריך להגיד בפה מלא: העקרונות של התורה כמובן שרירים וקיימים לעד. ההחלה שלהם במציאות של היום צריכה להיקבע ע"י ההלכה. איני בטוח ששייך "לפטור" ממצוווה זו (או - מהיסוד שהיא מלמדת אותנו) כלה טרייה שהיא במקרה מנכ"לית מצליחה ומאוד עסוקה.

    ג. עלתה בי מחשבה. אולי חלק מהמחלוקת היא במשמעות המילה "בית". אתה הסברת לשני הצדדים שמדובר ב- home. אולי לאונקלוס מדובר גם כאן במשמעות של wife? ואז יש מן הקבלה בין שני חלקי הפסוק.

    ד. שני עניינים טכניים: למה אתה לא מרגן בכתיבת המקור של הפסוק? (כלומר: פרק+פסוק).
    יש מצב להגדיל את התיבה של התגובות? מחרפן לכתוב ככה תגובות ארוכות.

    ה. שבת שלום נשמתי!

    ו. בברכה.

    השבמחק
  2. השלום והברכה
    לגבי פרשת ואתחנן - אולי חוסר ההבנה נבע מעצם היציאה לפגרה. מומלץ לקרוא שוב את המאמר ושוב את התגובות.
    א. אמת ויציב. רק ציינתי שיש שניסו לחוקק חוק כזה כיום. לא התיימרתי להציג עמדה הלכתית בנושא.
    ב. אכן כך. חשוב לדעת, ואולי אף אכתוב בנושא קרדינלי זה, שאין מטרתה של התורה שבכתב ללמדנו הלכות. אם זו היתה מטרתה- הרי שהיא כתובה בצורה מסורבלת למדי (לדוגמא: כדי לדעת כיצד יש לקיים מצוות עבדים, עליי להסתכל בשלוש פרשות שונות). מטרת כתיבת מצוות בתורה הינה התווית דרך ועקרונות, ההלכה למעשה נקבעת על פי התורה שבעל פה הלא היא המסורת העוברת איש מפי איש עד משה רבנו.
    ג. אם כן, למה נאמר בית?
    ד. כותב הפניה כללית לפרק, כדי לא להעמיס על בהירות קריאת התוכן.
    לגבי תיבת התגובות איני יודע.
    שבוע טוב ידידי!

    השבמחק
  3. ואיפה בדיוק ההפנייה הכללית לפרק במאמר הנ"ל?

    השבמחק
  4. אכן, הציטוט מן הפרשה ללא מקור. תודה על ההערה.

    השבמחק