ספירת העומר - מִסְפַּרִים וסִיפּוּרִים

אנו נמצאים בעיצומה של ספירת העומר, השבוע נתמקד במהות ימי הספירה והרלוונטיות שלהם לחיינו. מבחינה לשונית בצורה פשוטה המילה ספירה מורה על מְנִייַת הימים עד חג השבועות[1]. אך בדרך כלל כשישנה ציפייה גדולה לאירוע חשוב רגילים בני אדם לספור לאחור, כדוגמת המְתנה לחתונה או טיול. אלא נראה לומר שמֵעבר לערכם הפונקציונלי של הימים, כעין 'בדידים' המסייעים לספירה, יש בהם ערך עצמי משלהם.

בעלי המוסר רגילים לומר שראשית תקופת הספירה היא בקרבן העומר המובא ממחרת הפסח והוא עשוי משעורים שהם אוכל גס המשמש מזונם של עניים ובהמות הבית, בעוד שקרבן שתי הלחם המובא בסיום התקופה, בשבועות, עשוי מחיטים, אוכל עדין ויוקרתי של בני המעמד הבינוני והעשירים[2]. בכך כיוונה התורה להורות לאדם על יכולתו לתקן את המידות הבהמיות שבו למידות אדם. כשנתבונן בעצם מעשה הספירה הוא מצמצם מאוד, מגדיר, מציב גבולות של מספרים. אף הכינוי של הספירה "עומר" הוא על שם המידה המקראית. עבודת תיקון המידות אינה 'ספרינט' של רגע אחד, היא דורשת מאיתנו עבודה סיזיפית[3], לעיתים מתישה, הכוללת מדידות ודיוק. זהו עניינה של ספירת העומר, התקדמות איטית בקצב קבוע ומדוד לעבר המטרה - קבלת תורה.

מצד שני, ולכאורה סותר, ימי הספירה הם ימים המזוהים יותר מכל עם תורת הסוד, המימד האינסופי של התורה, זה הפורץ את כל גבולות העולם הזה, המתעלה מעל השכל האנושי. דבר זה נרמז אף הוא במילה 'ספירה', המזכירה את הפועל לְסַפֵּר. סיפור מעניין הוא כזה שאינו רק טכני ומוסר פרטים על הגיבור, אלא יש בו עלילה שלמה, ורב הנסתר על הנגלה. הסיפור של כל אחד מאיתנו הוא הרבה יותר מהסתכלות מדידה על 'איפה הייתי אתמול והיכן היום'. יכול להיות שמבחינה מִסְפַּרִית לא השתנה דבר, אבל הדרך היתה מלאה הרפתקאות, עליות וירידות אשר שינוי את נפשו של הגיבור מן הקצה אל הקצה.

בימי ספירת העומר המקוריים עלו בני ישראל ממדרגת עבדים במצרים למדרגת נביאים בהר סיני. בימים ההם בזמן הזה. עבודתנו היא שכלית ומדוייקת מצד אחד כדי לסור מן הרע, מהכְּבַלים, כל אחד ושיעבודו שלו. מצד שני תהליך תיקון המידות הוא כזה המלא במורכבויות המציאות ועל ידם משתדל האדם להתעלות ולהגיע לדבקות בה', שֶׁבַע יִפּוֹל – צַדִּיק. וָקָם. _{(ע"פ משלי כד,טז)}.

ונסיים בדברי רבי שלום שרעבי (הרש"ש), מגדולי המקובלים במאה ה18 שכתב: "ימים אלו ימי ספירת העומר, הם שורש לכל ימות השנה, ובדרך שהולך בהם, בה מוליכים אותו כל ימות השנה"_{(נהר שלום,לב)}.

            שנזכה להתעלות ולהגיע מוכנים היטב לקבלת התורה מחדש,            שבת שלום,  -חנן-

---

[1] מורי ורבי הרב שרקי מסביר שיש התאמה פלאית בין מאורעות הלוח העברי לבין ספירות הקבלה בתקופה זו. בשבוע הראשון שולטת מידת החסד - חל בו חג הפסח המציין את חסד ה' ביציאת מצרים. שבוע שני, מדת הדין-גבורה - יום הזכרון לשואה ולגבורה. שלישי, בו חזרה תפארת האומה בקבלת העצמאות. בשבוע הרביעי, נצח - מידתו של משה רבינו, חל יום הולדתו של חוזה המדינה שאף הוא מילא תפקיד בגאולה מהגלות. חמישי -  בל"ג בעומר, הוא גילוי ההוד, הזוהר של תורת רשב"י. השישי - מיוחד להילולת רמח"ל ביום היסוד שביסוד, הוא שתיקן את מסילת הישרים עבור הצדיקים יסודי עולם. והשביעי - מידת המלכות, מיוחד להשבת עיר המלוכה, ירושלים, לישראל.

[2] אגב הסיבה הישירה לכך היא חקלאית: לעומת השעורה שמבשילה בתחילת האביב, החיטה מבשילה בסוף האביב.

[3] וכך שמעתי כמדומני ממו"ר הרב אליהו מאלי שהרב צבי יהודה התבטא: לתקן מידה אחת לוקח 20 שנה.