יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

פרשת בראשית - לימוד מקרא

"וְיִדְגוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" – מַה דָּגִים הַלָּלוּ גְּדֵלִים בְּמַיִם, כֵּיוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת טִפָּה אַחַת מִלְּמַעְלָה מְקַבְּלִים אוֹתָהּ בְּצִמָּאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא טָעֲמוּ טַעַם מַיִם מִימֵיהֵם, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל: גְּדֵלִים בַּמַּיִם בַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים דָּבָר חָדָשׁ מִן הַתּוֹרָה, הֵם מְקַבְּלִים אוֹתוֹ בְּצִמָאוֹן כְּמִי שֶׁלֹא שָׁמְעוּ דְּבַר תּוֹרָה מִימֵיהֵם. (בראשית רבה צז)
בשבת נתחיל מחדש בעזרת השם את מעגל הקריאה בספר התורה. בקרב הציבור הכללי במדינת ישראל קיימת קשת רחבה בגישה ללימוד התורה; החל בתנ"ך בגובה דשא וכלה באי-לימוד תורה שבכתב כשלעצמה מרוב רוממותה. לכן השבוע בחרתי לעסוק ב'תנאים המקדימים', כללי יסוד שקיבלתי ממורי ורבי הרב אורי שרקי ללימוד התורה שבכתב.
סדר התורה. כשאנחנו לומדים פסוק מסויים, איננו יודעים מה תוכן הפסוק הבא. לכן לא נוכל להקשות או לתרץ מכח הפסוק הבא לפני שלמדנו את הפסוק הנוכחי מצד עצמו. כמו כן איננו יודעים את סוף הפסוק כשאנו בתחילת הפסוק. דוגמא: "(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"(פרשת בראשית). רבים נוטים להסביר שהפסוק הראשון הוא הסבר של הפסוק אחריו, קרי: הארץ היתה תוהו ובוהו ואז אלוהים ברא שמים וארץ. הסבר זה הוא חלקי משום שחייבים להבין מהי מטרת הפסוק הראשון כשלעצמו, מה הם אותם שמים וארץ.
התורה על פי עצמה. כדי לדעת מה התורה אומרת – צריך לקרוא בתורה. כלומר, גם אם אדם בעל זקן ארוך ומגבעת מהודרת סובר שהתורה אומרת דבר מסויים זה לא קובע את דעת התורה, עלינו לבחון את הדברים על פי התורה עצמה בראיה כללית. דוגמא: קריאה לאנטי ציונות בעקבות מה שמכונה 'שלושת השבועות'. דחיית טענה זו היא עוד הרבה לפני ההתמודדות הספציפית לפלפולים השונים, עלֵינו רק להביט בפסוקי התורה ובמגמתה הציונית של הנבואה התוֹרִית.
יחסי תורה שבכתב ושבעל פה. כשאנו קוראים תורה שבכתב, איננו לומדים תורה שבעל פה, וכן להפך. עלינו להבין שהתורה שבכתב טוענת דבר אחד ולעומתה התורה שבעל פה טוענת דבר שני. היישוב יגיע רק לאחר לימוד נפרד של כל אחת מהן. דוגמא: "עַיִן תַּחַת עַיִן"(פרשת משפטים), ידוע פירוש חז"ל על פסוק זה שהכוונה היא לממון ולא עין ממש. עדיין תפקידנו הוא ללמוד את הסיבה לכתיבת הפסוק כפי שהוא, עין ממש (להרחבה: מורה נבוכים ג, פרק מא).
הבנת הנקרא. צריך להבדיל במדרגות בהבנת הכתוב; משמעו - מה שההמון מבין, פשוטו - מה שהכתוב מתכוון, מדרשו - מה שנדרש להבין. דוגמא: "וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל"(פרשת וישלח), הבנת ההמון היא שיעקב קרא לה' א-ל א-להי ישראל. רש"י מסביר לנו את כוונת הכתוב- 'שהקדוש ברוך הוא קראו ליעקב אל', ללמדנו שיעקב הוא אחד מעמודי המציאות. המדרש מוסיף: "דמותו של יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד".

                        שמחים בגומרה של תורה, מתרגשים בהתחלתה           שבת שלום,  -חנן-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה