יום חמישי, 7 בספטמבר 2017

פרשת כי תבוא - היום הזה ממש

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּֽהֲנִים הַֽלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָֽ לְעָם לה' אֱלֹהֶֽיךָ. וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו, אֲשֶׁר אָֽנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּֽוֹם.
בפרשת השבוע שלנו, ימים ספורים קודם הכניסה לארץ, מתאר משה לעם את סדר הכניסה ומעמד הברכה והקללה בהרי גריזים ועיבל. תוך כדי התיאור, אומר משה לבני ישראל שמשהו מיוחד קורה היום, כעת הם הופכים באופן רשמי להיות עָם, "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָֽ לְעָם". מה מיוחד ביום הזה שהופך את בני ישראל לעם? אם היינו שואלים את עצמנו מתי הפכנו לעם סביר להניח שנשיב: יציאת מצרים, אולי מעמד הר סיני. אבל נאום משה בערבות מואב? מדוע?
פרשני המקרא התייחסו לקושי המובהק הזה ובראשם רש"י באומרו: "היום הזה- בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית"[1]. זאת אומרת שלפי דעתו, אכן לא קרה דבר ביום ההוא שמחייב הצהרה כזו חגיגית. המילים 'הַיּוֹם הַזֶּה' לא מתייחסות למעמד הספציפי, אלא לכל יום ויום. שלא כדרכו, רש"י מפרש את הפסוק על דרך הדרש כאמירה חינוכית שהתורה רלוונטית באופן קיומי לאדם בכל רגע ורגע ואין לראותה כחוקה היסטורית ישנה. שנזכה למבט כזה בחיינו.
בכל זאת, אם נִצָּמד לפשט הפסוק, קורה משהו לעם ישראל דווקא במעמד הזה בערבות מואב[2]. המאפיין שנוסף בברית זו ולא היה ביציאת מצרים או בהר סיני הוא ארץ ישראל. במצרים נתן ה' את החירות, בהר סיני את התורה והמצוות, אבל רק כעת, בברית הנכרתת ערב הכניסה, מצטרף המרכיב החשוב של ארץ ישראל. רק ביום הזה קבוצת שבטי ישראל הופך רשמית לעם. בַּערך האינציקלופדי 'עם' אין דרישה לאחיזה גאוגרפית, כידוע לכולנו שיש עמים נודדים. אך עָם ישראל הוא שֹונֶה. בלי ארץ הקודש הוא לא עם. הארץ היא לא תוספת נחמדה או מקלט, הארץ מהותית ללאומיות שלנו, "ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה" (אורות א).
שיטה נוספת להבנת המילים "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָֽ לְעָם" היא זו של האבן עזרא. בפירוש קצר הוא מבאר כי המרכיב המרכזי שהתחדש בברית לעומת שאר המאורעות הוא המחוייבות. לראשונה, עם ישראל הופך אקטיבי בקשר עם ה' ומקבל על עצמו אחריות והתחייבות, בְּרִית. לדעתי זהו הלימוד החשוב ביותר: הגדרתנו העצמית תלויה במידה רבה ביכולת שלו להתחייב כלפי משהו.


            "רַחֲמָנָא! אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּ ..." (הקדוש ברוך הוא! זכור לנו בריתו של _____ ) שבת שלום,  חנן ש.

[1] במקום אחר בפרשתנו כתב רש"י: "היום הזה ה' אלהיך מצוך. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם"(כו,טז), האם לדעתכם יש הבדל בין המקומות? אשמח לקרוא דעתכם בתגובה.
[2] עיקרי הדברים בפסקה זו שמעתי מהרב חיים סבתו שליט"א.

תגובה 1:

  1. יישר כח
    (הפעם הקדמתי את הקריאה:))

    השורה התחתונה יפה עמוקה כואבת ונכונה מאוד לענ"ד.

    לגבי השאלה שלך, לדעתי יש משהו משלים בדרשות.
    ברית מטרתה היא להמשיך גם כשקשה, גם כש"שותפות אינטרסים" זה לא מספיק. גם כשחורק וזה לא כיף.

    אבל "יהיו בעיניך כחדשים" מכניס את אלמנט ההתלהבות ההתחלתית, המוטיבציה.

    בקיצור, שילוב של מחוייבות ושמחה בעשיה.

    שבת שלום!
    אסף

    השבמחק