יום חמישי, 22 ביוני 2017

פרשת קורח - חוק נאהב

וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן: וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי.. כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לה', נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה', לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. עליית שישי
כבר מימי קדם נחשב המלח לדבר חשוב. כמענק לחיילי רומא האמיצים ניתן להם שק מלח, או בשמו הלטיני salarium (Sal - "מלח"), שממנו אגב נגזרה המילה הלועזית- "משכורת", salary.
פרשת השבוע שלנו היא אולי מן המפורסמות בתורה, במרכזה המחלוקת שהפכה לסמל המרידה בהנהגה. בסיום הפרשה, לאחר ההוכחות השונות לבחירת ה' בשבט לוי ובכהנים, אומר ה' לאהרון שעובדי המשכן יזכו להטבות רבות מהעם. בתארו את החלטיות המצווה הזו, משתמש הקדוש-ברוך-הוא בביטוי: "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם". מה עניינו של המלח לכאן? מה מסמל המלח בהֶקשר זה?
ראשית יש לציין שברית הקשורה במלח הופיעה כבר בתורה, בפרשת הקרבנות נאמר: "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ, עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"(ויקרא ג) למרות הקִרבה שבין שני הפסוקים, יש לשים לב להבדל הדק ביניהם; בספר ויקרא הברית היא בקרבנות – המלח המובא בכל קרבן, המסמל את הברית בין השם לעם ישראל. אצלנו המלח מוזכר בברית הכהונה - הבטחת הכהונה לאהרון ולזרעו[1]. נחזור אל המלח עצמו, לברר את העניין.
הרמב"ן בפירושו לתורה מביא דעה יצירתית למדי: "אני סובר בו ענין, שהמלח מים, ובכוח השמש הבא בהם יעשה מלח" דרך הפקת המלח בהפרדתו מן המים. "והמים בתולדותם ירוו הארץ ויולידו ויצמיחו, ואחרי היותם מלח יכריתו כל מקום וישרפו, לא תזרע ולא תצמיח" המים מולידים חיים והמלח מחסל. "והנה הברית כלולה מכל המידות, והמים והאש באים בה.. כמלח שיתן טעם בכל המאכלים ותקיים ותכרית במליחותה, והנה המלח כברית.. כי הברית מלח העולם, בו יתקיים ויִכָּרת". המלח מקיים, מבריא, נותן חיים וטעם, מונע סירחון ומשמר, אך בה בעת גם מכרית במליחותו ושורף. הברית כלולה משניהם: "אם שמוע תשמעו" מחד, "ואם לא תשמעו" מאידך.
ונראה לי להמשיך דרך זו באופן אחר ולומר שהמלח מסמל את הנצחיות, ה'דין', והקושי שבברית. המצוות, או הכהונה, הם חוק בל יעבור. ברית קשוחה, של מלח שלא מסריח לעולם (רש"י כאן). אבל לברית הזו יש עוד צד- לימוד התורה. התורה הקדושה שנמשלה למים, היא זו שממיסה את הקשיחות. כאשר לומדים את טעמי המצוות, מוסיפים תורה=מים, אל המלח – אז הברית הקשוחה נמסה ואנחנו עושים מאהבה, מתוך חיבור והבנה שזו הדרך המיטבית לנו. יחד עם זאת, כל העת אנחנו יודעים שברגע ששוכחים חלילה את התורה והאהבה – חוזר המלח ומתקשה.
שנזכה כולנו ללמוד וללמד, מתוך כך לשמור ולעשות, ולקיים את המצוות באהבה.
            "כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף" (הפטרה)  שבת שלום וחודש מבורך,  חנן ש.


[1] ובעוד עניין מופיעה ברית המלח, בהבטחת המלוּכה: "וַיָּקָם אֲבִיָּה מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיֹּאמֶר: שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל! הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת! כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו, בְּרִית מֶלַח" (דברי הימים ב יג). מה הקשר בין הדברים? קרבנות, כהונה ומלוכה. אשמח לקבל רעיונות במייל.

תגובה 1:

  1. יישר כח.
    האם הרעיון הפשוט הוא בסך הכל - כמו שאין לדמיין סעודה\שולחן ללא מלח - כלומר, "המלח קיים לעולם" כך גם הכהונה?

    השבמחק