יום חמישי, 25 במאי 2017

פרשת במדבר - כוחה של קהילה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה, וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמֹתָם. וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי ה' תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.. קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה'. עליית שישי
חומש חדש, חודש חדש, אור חדש וכוחות חדשים. ספר במדבר שנתחיל בשבת, מהווה המשך ישיר של פרשת פקודי החותמת את ספר שמות; הפסוק האחרון שם עוסק בתנודות הענן בהתאם למסעי בני ישראל- "עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ, לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם", ופרשתנו ממשיכה בתיאור סדר המסעות. בסיום הפרשה, כחלק מסדרי המחנה במדבר, מורֶה הקדוש-ברוך-הוא למשה להטיל את עבודת המשכן[1] על הלויים, במקום הבכורות. לפני שנעסוק בַּהחלפה, נשאל מדוע מלכתחילה הבכורות נבחרו לעבודה?
בפשטות ניתן להסביר שברגע שכל משפחה מעם ישראל שולחת את בנה הבכור לעבוד במקדש, הרי שכל בית אב בעם שותף פעיל בעבודת המקדש. ועוד יש לומר[2], שכשאחד הבנים במשפחה נשלח למקדש, בסופו של דבר, יהיה בכל משפחה מישהו קרוב יותר לרוחניות, וממילא הוא ישפיע בחזרה על משפחתו. הבחירה בבכורות אינה מקרית בעקבות מכת בכורות, אלא החלטה מדוייקת של ה'- יש כאן אלמנט של שותפות מצד המשפחה לבית המקדש, והשפעה חיובית בכיוון ההפוך מן הקודש אל המשפחה.
ולמרות ההסברים הללו, בפרשתנו נבחרים הלויים להחליף את הבכורות. לפי הכתוב, הדבר נבע מחטאם של הבכורות במעשה העגל ונאמנותו של שבט לוי. אך נראה לי, שיד ההשגחה סידרה כך משום שבחירה כזו מבטאת מַעֲבר לצורה אחרת של עבודה בבית הבחירה. כעת, במקום שכל משפחה תשלח נציג, לוקחים שבט שלם, ומייעדים אותו בלבד לעבודת ה', להיות שליחי העם במקדש, ומורי התורה לעם ישראל בכל מקום. יש כאן אמירה חשובה.
מצד אחד, כמו שאמרנו, זה מאוד נחמד שמכל בית אב יש אחד שמיועד להיות משרת ה'. אבל כשיש בכל משפחה אחד כזה, הוא קצת בודד בתפקידו ואפילו חריג במשפחתו, ואין לו האפשרות לצרף אליו עוד כח מהבית. במובן מסויים, הוא צריך 'לִשְֹחוֹת נגד הזרם' המשפחתי שאינו נמצא במקום (הגשמי והרוחני) שלו. כשמגדלים שבט שלם להיות משרתי ה', הם גדלים על אותו חזון, מינקות ועד זקנה; בגן, בבית הספר ובתנועות הנוער. באופן זה, אולי קל יותר, ונכון יותר, להשפיע כלפי חוץ, כשיש שבט שלם כזה, במקום נציגוּיוֹת בודדוֹת ומפוּזרוֹת.
נראה לי לומר כי זהו כוחה של קהילה. ה'ביחד', הקהילה, מאפשרת לחבריה להיות שותפים בחזון מסויים, לחלוק אתגרים משותפים, לכוון לסולם ערכים מסויים, ולסייע האחד את השני בהליכה בעקבות החזון הזה. מתוך כך, כמובן, ההשפעה כלפי חוץ לא תאחר לבוא, בצורתה המעולה יותר.
            שנזכה "וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד" הפטרה           שבת שלום,  חנן ש.



[1] אגב "עבודת המשכן", ראיתי לנכון להביא את דברי ה'כלי יקר': "קשה, למה יטיל ה' עבדות זה על הלוים? וכי בשביל שלא נפסלו בעגל, יטיל עליהם עבדות זה? אמנם לבבי לא כן ידמה, כי בודאי שררה נתן ה' ללוים, ולא עבדות".
[2] עיקרי הדברים שמעתי מפי הרב יואב שטרנברג שליט"א.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה