יום חמישי, 23 בפברואר 2017

חודש אדר - מה זה להרבות בשמחה?

"אמר רב יהודה..: כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מַרְבִּים בשמחה" (תענית כט)
השבת נכריז על חודש אדר ונברכו וכבר בסוף השבת נקבלו, 'בריבוי שמחה' כהוראת חכמינו. אין אף חודש שנאמר עליו "מַרְבִּין בשמחה", למרות שבסיוון ניתנה התורה ובתשרי חוגגים את חג הסוכות לא נאמר משנכנס סיוון מרבין בשמחה. מה מיוחד דווקא בחודש זה? ומדוע מורים לנו חז"ל להרבות בשמחה מתחילת החודש ולא בזמן הנס בי"ד וט"ו שבחודש? ועוד: מתוך המשפט המופיע בראש העמוד- הגדרת מיעוט בשמחה ידועה לכל ומפורשת בהלכה. אך, מה זה "מרבים בשמחה"? מה בדיוק צריך לעשות? ללכת עם חיוך מרוח על הפנים? מדוע אין הלכות מפורשות לחודש אדר כמו שיש לגבי חודש אב[1]?
הרבה הבדלים יש בין עצב לשמחה. אחד הבסיסיים הוא ההבדל בשורש הרגשות הללו; בעוד שהעצב מבטא התכנסות, השמחה מבטאת התפשטות. כשחכמים מצווים אותנו על תנועה כלפי פנים, מאוד קל לתת הגדרות וגבולות, אך כשמורים לנו להשפיע כלפי חוץ, מאוד קשה לְכּמֵת את ההוראה. וכך כותב האדמו"ר ממונקאטש בביאור 'גדרי' המִצוה: "בכל דבר שנוכל אז להרבות בשמחה יש מצוה, וכל אחד ישער בליבו ובנפשו" (נימוקי או"ח). ובכל זאת, חכמי הדורות האחרונים נתנו הגדרות ספציפיות יותר לשמחה בחודש זה הקשורה למועד.
באופן מעשי ופשוט, כל אחד צריך להתבונן בתוכו מהם הדברים המשמחים אותו, ובחודש זה לתרגל ולהתאמן לעשות דברים המשמחים את הלב. בַּעומק, כותב רבי צדוק הכהן מלובלין: "עיקר השמחה כשמקבל עליו הישראל עול מלכות שמים וכשקשור בשורש בה' יתברך, מזה בא השמחה" (פרי צדיק). השמחה היא תנועה של שפע ומילוי, לכן ברור שהיא תגיעה לשיאה בחיבור לאינסוף, לקדוש-ברוך-הוא. ודרשו הדורשים: "יַגְדִּיל תּוֹרָה - וְיַאְדִּיר", לְמֹד תורה בחודש אדר[2].
בעל ה'שפת אמת' (שקלים תרל"א) מרחיב את עניין הקשר לה' בחודש זה. הוא מסביר שכמו שחודש ניסן הוא ראש השנה, אדר הוא זמן תשובה כמו חודש אלול. אלא שאדר שונה מאלול בכך שהתשובה בו היא בבחינת תשובה מאהבה, הגדולה במעלתה מתשובה מיראה, וזדונות מתהפכים לו לזכויות. בניגוד לחודש אלול המאופיין ביראה תחת אימת יום הדין המתקרב, חודש אדר מקדים את ניסן האביבי והוא מלא בשמחה וצחוק, וְנַהֲפוֹךְ הוּא.
שאלה נוספת על המשפט הקנוני בו פתחנו: מדוע הוא מנוסח בצורת 'מַרְבִּים' ולא פשוט: 'משנכנס אדר יש לשמוח'? נראה שהציווי מורה לנו כל החודש לשמוח בבחינת "מוסיף והולך", מיום ליום. זוהי עבודה פנימית מיוחדת- הצמחת השמחה, התפתחות מתמדת ובריאה (מכתב מאליהו). ולהבדיל, בפילוסופיה מצינו הבחנה דומה. בהגדרתו את השמחה, כותב ברוך שפינוזה: "שמחה היא מַעבר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר".
לסיום, אי אפשר שלא להזכיר את ההלכה לפיה "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים". שמחה אמיתית היא שמחה עם נתינה. "אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך"­(רש"י דברים טז).
            שנזכה כולנו לברך "שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים" במהרה. אמן.         שבת שלום וחודש טוב,  -חנן-


[1] לדוגמא, ברמב"ם מופיע הדין- "מִשֶּׁיִּכָּנֵס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה", ולעומתו בחודש אדר אין זכר לציווי להרבות בשמחה.
[2] ודאי ש'אדר' לא מלשון אדיר, אלא כמו מרבית שמות החודשים, מקורו בשפה האכּדִית, בשם החודש addaru.

4 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  4. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק