יום ראשון, 9 באוקטובר 2016

יום הכיפורים - התרת (הרבה יותר מ)נדרים

כָּל נִדְרֵי. וֶאֱסָרֵי. וּשְׁבוּעֵי. וַחֲרָמֵי. וְקוֹנָמֵי. וְקִנּוּסֵי. וְכִנּוּיֵי. דְּאִנְדַּרְנָא. וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא. וּדְאַחֲרִימְנָא. וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא.. בְּכֻלְּהוֹן אִיחֲרַטְנָא בְהוֹן. כֻּלְּהוֹן יְהוֹן שָׁרָן. שְׁבִיקִין. שְׁבִיתִין. בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין. לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין. נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי. וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי. וּשְׁבוּעָתָנָא לָא שְׁבוּעוֹת. וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל. וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם. כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה. (פתיחת תפילת יום כיפור בנוסח ספרד)
בעוד כמה שעות נזכה להיכנס ליום הגדול בשנה, היום בו הקדוש-ברוך-הוא מטהר אותנו מטומאות עוונותינו ומוחל לכל פשענו – יום הכיפורים. יום בו הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים בבית המקדש להתפלל על עם ישראל[1], בו נשלחים כל חטאי עם ישראל לארץ גזרה, "ה-יום" בלשון חכמינו ("יומא"). והנה לעת דמדומים הרחובות מלאים בלבן, הכל באים לבית הכנסת לתפילה הפותחת את צום יום כיפור- "כָּל נִדְרֵי". רצוננו לשאול: מה יש בקטע זה שזכה לפתוח את היום הקדוש? מה יש בחטא נדרים שהוא כה חמור? זאת ועוד- רובנו נמצאים כבר אחרי התרת נדרים.
קודם כל צריך להבין שככל הנראה תפילת "כל נדרי" אינה נחשבת כ'התרת נדרים' הלכתית שהרי אין בית דין מוגדר[2], ולכן נראה שיש רובד נוסף שמצדיק את אמירתה בפתח יום כיפור. אחד המצבים במעגל החיים היהודי בהם עושים לאדם התרת נדרים בצורה מוגדרת הוא ביום החופה: "הָיְתָה בִתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ, אוֹמֵר לָהּ, כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, הֲרֵי הֵן מוּפָרִין". האם חשבנו פעם על יום הכיפורים כיום חופה? יום של חיבור ואהבה בין עם ישראל לדודו[3]. הכלה לבושה לבן, וכך גם השכינה, כעדותו של שמעון הצדיק הכהן הגדול: "בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים הָיָה זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ לְבָנִים וּמְעֻטָּף לְבָנִים נִכְנַס עִמִּי..".
המצב השני בו עורכים ליהודי התרת נדרים הוא ביום המיתה. רגע לפני כיסוי הקבר בעפר עומד אחד מהחברא קדישא ומודיע לנפטר שהוא פוטר אותו מכל התחייבות ומכל חברות באיזה מועדון. שמעתי מהרב הלל מרצבך שנותנים לאדם את ההזדמנות לקראת חיי העולם הבא להתנקות מכל התחייבות שהיא. וכותב הרמ"א (תרי,ד): "נוֹהֲגִין לִלְבֹּש הַקִּיטְל שֶׁהוּא לָבָן וְנָקִי, גַּם הוּא בֶּגֶד מֵתִים וְעַל יְדֵי זֶה לֵב הָאָדָם נִכְנָע וְנִשְׁבָּר". אנחנו כל כך משועבדים, מחוייבים לאין ספור דברים; כל הזמן צריכים להיות זמינים, להיות מעודכנים, להגיב לכל מקרה. מה עושים?
בזמן אמירת "כָּל נִדְרֵי" אנחנו משתחררים מכל אלפי כרטיסי המועדון שיש לנו בארנק ואומרים להשם: כעת אנו פנויים להיות איתך, להקשיב, להיכנס איתך לחופה נקיים מכל מחוייבות אקראית בעולם הזה. לא רק זה, "אנחנו מתירים להתפלל עם העבריינים" כי אנחנו משאירים בחוץ גם את כל הסטיגמות והקטלוגים, שגם הם סוג של 'מחויבות' מדומה. מתפללים כולם יחד מתוך אחדות וטהרה למראה כל ספרי התורה על הבימה – זו בחירתנו!

     "לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי, בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי" (פתיחת תפילת יום כיפור בנוסח ספרדי)           גמר חתימה טובה,  -חנן-



[1] מחִיבַּתִי אותה, אביא את התפילה במלואה: "יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו. שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם, אם שחונה - גשומה, ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לעניין הגשם בשעה שהעולם צריך לו. ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר. שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה. ושיתנו עצי השדה את תנובתם ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה". הרי לנו הדברים החשובים באמת.
[2] וכך כתבו הגאונים: "מנהג שטות הוא ואסור לעשות כן. והסומך עליו עובר בבל יחל" (ראה אינ' תלמודית ערך 'התרת נדרים').
[3] "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים (ביום כיפור!!). וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ" (משנה תענית פרק ד משנה ח).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה