יום חמישי, 13 באוקטובר 2016

חג הסוכות - אל תתקבע!

"למה עושים אנו סוכה אחר יום הכיפורים? לומר לך: בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם וביום הכיפורים הוא חותם את הדין. שמא יצא דינם של ישראל לגלות? ועל ידי כן הם עושים סוכה וגולים מבתיהם לסוכה, והקדוש-ברוך-הוא מעלה עליהם כאילו גלו" (פסיקתא דרב כהנא).
יום הכיפורים מאחרנו, נטהרנו מעוונותינו בעזרת מקווה ישראל-השם, וכעת פּנֵינו אל חג הסוכות, שבעה ימים בהם הבית הופך להיות מחסן, ומרכז הפעילות עובר החוצה. המוטיב המרכזי של החג הזה הוא כמובן ארעיות, חוסר יציבות, ויש לו כמובן השלכות הלכתיות, כמו לדוגמא: תקרת הסוכה צריכה להיות מחומרים שאינם קבועים. רצוננו לברר מעט יותר על מהות החג והרגשת הארעיות הנלווית אליו.
הבית שלנו הוא לא רק מרחב פיזי המאפשר מחיה, אדם בביתו חש שלווה נפשית. יש משהו בקירות העבים, בתקרה החזקה, שמשרה עלינו תחושת יציבות והגנה מכל צרה. התנאים הפיזיים הסביבתיים ללא ספק משפיעים על הרגשת הלב. חג הסוכות מורה לנו: צא מאזור הנוחות שלך. אך נשאל: מדוע? והרי היציבות היא דבר חיובי וטוב לנפש, ואף אמרו חז"ל: "עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע"(אבות א,טו). תפיסה זו מופיעה במקומות נוספים, הגמרא מספרת שהראשונים עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי ולכן 'זו וזו נתקיימה בידם'. כשעושים משהו בצורה קבועה זה מראה רצינות והתמסרות, בניגוד לעראי שהוא חולף, אקראי ולא מותיר עקבות משמעותיים[1].
מצד שני, אנו מכירים גם את ההוראה המפורסת: "כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע"(אבות ב,יג). כאן הקבע משקף את השגרה היבשה, הבנאלית, את הניוון שבא בעקבות החזרה הקבועה על אותם ריטואלים. איך אמר לי פעם חבר: "אני שונא להיות דתי על אוטומט". יש לנו נשמה, והיא דורשת התחדשות מתמדת, דינמיות, או בקיצור: השתלמות. וכך כותב הרב קוק: "הסוכה היא שמחה עליונה מאד, עד שאינה יכולה להיות קבועה, כי אם דרך ארעי" (קובץ ב, ריב). גם בחיי זוגיות דבר ידוע הוא שתחזוק האהבה בא מתוך יצירתיות, התחדשות והפתעה.
דבר נוסף המתאפשר מתוך היציאה מהבטון האטום הוא תחושת הפתיחות החברתית. חלק מהשלכות החתירה לקביעות הוא הרצון להיות בחברת אנשים מוכרים, 'נוחים'. גם כאן מפתיעה אותנו התורה בחשיבה המהפכנית- האחדות תתאפשר כשתעשו לעצמכם קצת 'סוכה' בראש, "כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז,ב), כנראה שבבית זה פשוט לא יכול לקרות. הבית הוא מוגבל, הסוכה המשולה ל'אור המקיף' היא אינסופית.
אנחנו מאוד אוהבים יציבות, סדר ושליטה. מצד שני הריגושים וההפתעות הם חלק בלתי נפרד ממזון הנפש שלנו. חג הסוכות כאן כדי להעביר אותנו חוויה ייחודית של יציאה מהדבר הכי קבוע שיש – הבית. במוצאי החג אנחנו חוזרים לבית, אבל עכשיו המבט על הקביעות יהיה שונה, לא כזה שמבטל את ההתחדשות – אלא מהווה בסיס לה.

            "הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי?!"(מלאכי ג,ח) שבת שלום ומועדים לשמחה,  -חנן-



[1] וכך כתוב גם לגבי קיום מצוות: "המכסה את הדם יכסנו ביד ואל יכסנו ברגל, שאין עושין את המצות עראי" (תוספתא חולין ו', י). העראיות היא "כלאחר יד", מבטאת זלזול.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה