יום רביעי, 23 במרץ 2016

פורים - "הצום"

"וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם!.. וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים! כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת - רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי: לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם, גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן. וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי אסתר ד
בעוד כמה שעות נקרא את המגילה ברוב עם. ידוע הנוטריקון: מגילת אסתר – גילוי ההסתר, ה' לא מופיע בשמו במגילה אך נמצא בהשגחתו. סיפור המגילה 'מסודר' היטב- א-להים דאג שמרדכי ישב בשער המלך; הוא סידר שאסתר תנצח בתחרות המלכה החדשה מעל כל נערות שושן; שָֹם את מרדכי במקום הנכון ובזמן הנכון במשמרתם של בגתן ותרש, ואף דאג שמעשהו ירשם בספר דברי הימים למלך; הקדוש ברוך הוא גרם לכך שהמלך ישכח זאת, וייזכר בדיוק בין המשתאות. כל הדברים התרחשו בתזמון מדוייק להפליא, מלבד 'תקלה' אחת: המלך לא קרא לאסתר שלושים יום. מה קרה כאן? ה' יכל לסדר שהמלך ואסתר יהיו ביחסים טובים כמו תמיד. פרט אחד לכאורה נשכח, ואנו נאמר: 'חוּבָּל' בכוונה א-להית. מדוע?
נראה לומר שטמון בשאלה זו אחד מיסודות הגאולה לאורך כל הדורות. הקב"ה מסדר את כל הפרטים והתזמונים, חוץ מדבר אחד- מסירות הנפש של הנגאל עצמו, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות לג ועין איה שם). כל המערכות כבר הונחו על ידי הבורא, הפעלתן תתרחש על ידי מסירות הנפש של עם ישראל. ה' גורם לאסתר להסס להיכנס אל המלך, מתוך כך נולד בה רעיון: "לֵךְ, כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". דרך אחדות האומה מגיעה הישועה (אסתר מורה למרדכי לאחד את העם, לפני שזה יקרה על ידי מישהו אחר 'בדרך הקשה').  המדרש המוכר לנו מקבל משמעות הפוכה - (שיה"ש רבה ה,ב) "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, פִּתְחוּ לִי פֶּתַח אֶחָד שֶׁל תְּשׁוּבָה כְּחֻדָּהּ שֶׁל מַחַט, וַאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם פְּתָחִים שֶׁיִּהְיוּ עֲגָלוֹת וּקְרוֹנִיּוֹת נִכְנָסוֹת בּוֹ", במקרה הזה היה ה' הראשון לפתוח, ומרדכי ואסתר השלימו את המהלך.
יסוד זה שופך אור על דברי חז"ל לפיהם בניגוד לכל הצומות שתקנו חכמים – תענית אסתר[1] לא תתבטל לעתיד לבוא. הסיבה לכך היא שזו התענית היחידה שלא קשורה לאָבְדן, זו תענית של תפילה, תחינה לה' לקראת מעשה המסירות של אסתר. תענית אסתר ומסירותהּ הן תמצית השגחת ה' במגילה, המהפכה של פורים נעוצה בלקיחת האחריות. נמצא אפוא כי תפקיד נוסף של הצום והתפילה הוא לבנות באדם את כח הרצון לפעול.
א-להים רוצה אותנו, רוצה זוגיות, רוצה שנרצה ונעשה. כפי שמסביר רבי יהודה הלוי "כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ" (חתימת ספר הכוזרי).

            בציפייה לישועה קרובה בתפילה ועשייה,    שבת שלום וחמש םירופ,  -חנן-



[1] יש להעיר כי 'תענית אסתר' לדורות אינה מצויינת בתאריך התענית המקורי. שלושת הימים שצמו אסתר ונערותיה ארעו בי"ג-ט"ו בחודש ניסן (אסתר רבה ח,ז). ונראה לומר שהצום בתאריך י"ג באדר הוא זכר לצומם של אותם היהודים שלא יכלו להילחם וצמו להצלחת חבריהם. [וצ"ע מדוע נקראת תענית אסתר].

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה