יום חמישי, 10 בדצמבר 2015

פרשת מקץ - גדולה תשובה

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת.. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת. וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ. וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם.
בפרשת השבוע שלנו מתרחש מפגש בין יוסף והאחים לאחר עשרות שנים של נתק. האיחוד הזה יכול היה להיות הוליוודי למדי לולא היו ליוסף תכניות אחרות. יוסף מוותר על החיבוקים והנישוקים הספק מזויפים ומעדיף למנף את המפגש למבדק אחדות בקרב בני יעקב[1]. חלילה לנו מלחשוב את יוסף כאחרון נוטרי הטינה, יוסף ב'כובע' המשנה למלך מצרים מזהה כאן הזדמנות ייחודית לחזרה בתשובה ותיקון הפשע של אחיו.
יוסף הצדיק יודע שאחיו רוצים לחזור בתשובה גמורה, שהרי הם מתחרטים לא רק על עצם מעשה המכירה, אלא בעיקר על הגורם לו, "וְלֹא שָׁמָעְנוּ". כתב רמח"ל (מסילת ישרים יא) "כי לא המעשה הניכר ומפורסם בעושק ובגזל הוא לבדו האסור, אלא כל שסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו, כבר הוא בכלל האיסור". לאחר ששומע יוסף את הוידוי המיוחד הזה, חותר הוא לתשובה גמורה, כמאמר הרמב"ם בהלכות תשובה (ב,א) "אֵי זוֹ הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה? זֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר שֶׁעָבַר בּוֹ וְאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ, וּפֵרַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה. לֹא מִיִּרְאָה וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ.. זֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה". יוסף מבקש מאחיו להביא אליו את בנימין כדי לבדוק אותם באותה סיטואציה שבה היו במכרם אותו עצמו, "בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ".
מעבר לשאיפת התשובה, ר' חיים בן עטר מוסיף לנו מטרה נוספת במעשי יוסף - הכפרה. במכירת יוסף לישמעאלים עברו האחים על איסור תורה האמור בעשרת הדברות "לֹא תִּֿגְנֹב", גניבת נפשות. יוסף 'תופר תיק' גניבה לאחים כדי "שיהיה הבושת על מין העון עצמו, ויכופר עונם"(אור החיים מד,א). בכדי לבאר את ההבדל בין תשובה לכפרה ניקח לדוגמא אדם שגנב במשך כמה שנים כמות גדולה של כסף. הרגע שבו הוא עוצר הכל ואומר לעצמו 'חטאתי, עשיתי כך וכך, מתחרט אני ומקבל על עצמי שלא לעשות כן' זהו רגע החזרה בתשובה. וידוי וחטרה לא יתקנו את הנזק שנעשה, ישנם אנשים תמימים שחסרים פיזית מכספם. רגע הכפרה הוא התיקון, השבת הממון לבעליו ובקשת מחילה. נמצאנו למדים כי קיים מצב של תשובה ללא כפרה, ומצב של 'כפרה' כביכול ללא תשובה[2].
יוסף מלמד אותנו נקודה מרכזית השוזרת את ספר בראשית כולו והיא: בקשת האחווה, אהבה בין אחים. החל מקין והבל, דרך יצחק וישמעאל, וכלה ביעקב ועשו. רק כשזו תתממש – תוכל להתחיל ההיסטוריה של העם היהודי.

שנזכה ויקוים בנו "וְנָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם"(בהפטרה) שבת שלום,  -חנן-





[1] מעניין הוא סדר הכינויים לבני יעקב בפרשתנו: "וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף"(מב,ג), "וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר"(ה), "וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף"(ו), "וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים"(מג,טו).
[2] במצוות בין אדם למקום הכפרה היא תיקון ארצי של הפגימה בנפש האדם. פעם אחת שאל הרב זלמן מלמד את הרב צבי יהודה זצ"ל, האם מי ששב בתשובה מאהבה במצוות בין אדם למקום יש בו גם חלוקי הכפרה והוא צריך למרק חטאיו בייסורים, או כיוון שתשובה מאהבה הופכת את הזדונות לזכויות, לא צריך. השיב לו הרב: מבחינה רוחנית פנימית נשמתית אינו זקוק, אך מבחינת הצד הנמוך החיצוני שבנפש - הוא נפגם, וצריך מרוק. ואכמ"ל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה