יום חמישי, 15 בספטמבר 2016

פרשת כי תצא - קליטת מסתננים

..ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ, לֹא תּוֹנֶנּוּ.
בפרשת השבוע נקרא על אחד מחוקי המגן ביהדות (protective labor law). מדובר על עבד גוי שברח מאדוניו הגוי, והתורה אוסרת על המוצא אותו להסגירו אל אדוניו. דין זה מוזכר שוב בספר משלי (ל,י): "אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתּ". ציווי הומני זה הוא כמובן יוצא דופן ביחס לעמים האחרים באותה תקופה, ולא רק באותה תקופה. בנוסף לאיסור ההסגרה, יש להיטיב עימו, לתת לו מקום בטוח לשבת בו וקיים איסור מיוחד על הונאתו. דינים אלו מזמינים אותנו לברר את יחס היהדות לפליטים ומהגרים ממדינות זרות[1].
המתח הקיים בשאלות מסוג זה הוא רווחת אזרחי המדינה מול בעיות קיומיות של אזרחים זרים. לכן, כתנאי בסיסי לזכות ליחס זה של התורה - על העבד לקבל על עצמו להתנתק מאורחות חייו כגוי. אמנם ישנה מחלוקת ראשונים האם הוא חייב להתגייר, או שיכול רק לקבל על עצמו שבע מצוות בני נח ולהנות ממעמד "גר תושב", אך הכלל ברור: עליו לבצע מהפך רוחני. הגבלה נוספת על קליטת מהגרים היא זו שמדגיש דון יצחק אברבנאל (מאה ה15, ספרד): "ואמר 'ישב בקרבך' להודיע שאין ראוי שיהיה לעבדים עיר בעצמם פן ירבו וימרדו שמה, אבל ישבו בקרב ישראל". ישנה סכנה בהקמת 'שכונות ייעודיות לפליטים' מחשש שמא יפתחו בועה משלהם בתוך הנוף היהודי, לכן התורה מדגישה שאותו עבד יחיד ישב 'בקרבך', וכך יוכל להשתלב בצורה המיטבית.
סוגיה נוספת היא הדאגה לרוּחניוּתוֹ של הפליט ולא רק לצרכיו הפיזיים. נכתב בתורה שהעבד רשאי לשבת "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר". הביטוי הזה מזכיר לנו את אשר קראנו לפני שבועיים "וְאָֽכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". הקדוש-ברוך-הוא בוחר במקום מסויים להשראת השכינה – בית המקדש. דבר מפתיע לכאורה לאור הביטוי הדומה הוא שחכמינו אוסרים על אותו עבד לשבת בירושלים (מדרש תנאים דברים כג,יז). אלא נראה לומר, שכחלק מהדאגה לפליט הגוי, התורה קובעת כי אין לו הכרח להתמקד במקום פולחן מסויים. הרגשת השייכות לא-לוה מבחינתו תתרחש במקום אחר, תלוי בתרבות המוצא שלו; על שפת הים, על הר גבוה, או ביער סבוך. הוא בוחר את המקום, הוא בוחר את האפשרות של חיבור לבורא עולם. בדרכו.
תנאים אלו שמוסרת לנו תורתנו הקדושה באים מצד אחד לבטא את הדאגה לתיקון עולם המוטלת על עם ישראל, ומאידך שמירה על צביונה הפנימי של מדינת ישראל[2]. שנזכה לשלב בין הדברים בחכמה כפי שהורו לנו חכמינו, ובכך לבשר לכלל העולם.
            "וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם" (זכריה ב,טו)      שבת שלום,  -חנן-


[1] תמיכה ועזרה לאויבים יכולה להביא בעתיד לנזקים צבאיים מדיניים ואף רוחניים. כל מקרה יידון לגופו על פי העקרונות כאן. אך לאזרחים פליטים של מדינות ידידותיות יש יותר מקום לסייע בצורה משמעותית, ואף לשלוח סיוע לשם אם הדבר נצרך.
[2] אחד הקלקולים שהתרחשו בעקבות הומניות ללא הגדרת מוכנות מוסרית הוא הנתון המזעזע של קפיצה בפשיעה בשבדיה באיזור שקלט מהגרים - 300% בכללי, ו 1200% בפגיעות בנשים. נוסיף לזה גם התפוררות תרבותית, ועוד.

2 comments:

  1. אם כבר נוגעים בנושא.
    אז כדאי כמובן לחלק בין שני סוגי "פליטים"*.
    1. מהגרי עבודה, "משפרי דיור"
    2. פליטים הנסים על נפשם

    כשבהחלט יש לי לפחות רצון ומחוייבות מוסרית לעזור לסוג השני (ו"להשתמש" בסוג הראשון), אחרי היסטוריה של סנט לואיס ו"אין לנו כל בעיית גזענות כרגע, ואנו לא מעוניינים ליצור בעיה כזו"...

    יישר כח ידידי, ושבת שלום!

    *אפרופו פליטים, מי שרוצה קצת חומר מעניין על העולם היפה שלנו, מוזמן לקרוא הבאה:http://tchelet.org.il/article.php?id=306

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן נקודה חשובה למחשבה.
      תודה!
      וכן חלוקה ברורה בין אוייבים לזרים נייטרלים כמופיע בהערה 1.

      מחק