יום חמישי, 25 בפברואר 2016

פרשת כי תשא - בין רע ליותר רע

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא. וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה. וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם.
השבת נקרא על אחד המשברים הטראגיים ביותר בתולדות העם היהודי; עם ישראל מודאג מכך שמשה לא מגיע[1], וההמשך ידוע לכל. ארצה להתמקד בדמות מפתח בתהליך חטא העגל והיא: אהרן הכהן. קודם כל נשאל: האם אהרון חטא? במבט ראשון התשובה היא חד משמעית כן. ראשית, משה בעצמו בא אליו בטענות בפסוקים שלפנינו, וכן מצינו שה' סבר כך, בתזכורת של משה בספר דברים נאמר: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לה' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה.. וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ" (דברים ט).
מצד שני, ידועה דעת חכמינו שכל פעולותיו של אהרן היו לשם שמים (רש"י בפרשה); הוא ניסה לאחר את הכפירה, הוא לא התכוון ליצור עגל. גם אם יקשה עלינו לקבל את כל הלימודים הללו, הרי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בחר בו להיות כהן, בניגוד לבכורות שנפסלו, "שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודת אלילים נבחרו תחתיהם"(רש"י במדבר ג,יב). יוצא מכאן שמי שחטא בעגל נפסל מכהונה, כיצד אהרן נבחר לכהונה חרף מעשיו?
לכל אחד בחיים יש שלושה סוגי בחירות. הראשון הוא הבחירה בין טוב לרע; נדרשת עבודה אישית גדולה כדי לאזור כח לבחור בטוב, אבל ההכרעה עצמה היא קלה – טוב. הסוג השני הוא בין טוב לטוב; כאן ההתלבטות אמנם עולה מדרגה, אבל עדיין – צרות של עשירים. הסוג השלישי הוא הבחירה בין רע - לרע. רוב האנשים לא רוצים להיכנס לזה בכלל. גדולת האדם נמדדת כשהוא צריך להתלכלך בבוץ בשביל למזער נזקים. את המילה 'שמצה' מפרש רמב"ן מלשון 'שמץ', "שמץ פסול", זאת אומרת 'מעט'. אהרן ניסה למעט בחטאם של בני ישראל כדי שתהיה להם דרך חזרה. אהרן התלכלך בבוץ, ברע, בשביל להימנע מן היותר רע. "אָמַר אַהֲרֹן: אִם בּוֹנִים הֵם אוֹתוֹ - הַסִּרְחוֹן נִתְלָה בָּהֶם, מוּטָב שֶׁיִּתָּלֶה הַסִּרְחוֹן בִּי וְלֹא בְּיִשְׂרָאֵל"(ויקרא רבה י,ג).
מסופר על צדקותו של אהרן הכהן: "כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם, שלא מדעת חברו, ואומר לו: ראה חברך איך הוא מתחרט על שחטא לך! והוא אמר לי שאבוא אליך שתמחול לו. ומתוך כך כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה" (אבות דרבי נתן). מצד אחד עומדת האפשרות שהאנשים יריבו, מצד שני האפשרות שאהרן ישנה מעט[2], והוא בוחר להתלכלך.
תכונה זו דורשת טהרה, על האדם להיות שלם בליבו ולכוון כל כולו לשם שמים בכדי לעשות רע שכזה. בני אהרן, נדב ואביהוא, למדו מאביהם, אבי-הוא. רצו להיכנס לבוץ, לבוא למשכן כדי לכפר על כלל ישראל שלא בזמן. אבל חז"ל מבחינים בין השיטים את אי-טהרת הלב במעשה; הם נכנסו שתויי יין (וקרא רבה יב), או שרצו למרוד בהנהגה (סנהדרין נב), בכל מקרה – הם לא היו נקיים מִפְּנִיוֹת.
המפגש של אדם מישראל עם הכהן הוא בדרך כלל סביב דבר שלילי שעשה. נכון שיש קרבן תודה, אבל רוב המצבים הם לא נעימים; כשאדם חוטא הוא מביא חטאת או אשם, אדם שקיבל צרעת על חטא שעשה מזמין את הכהן אליו. הכהן שומע כל הזמן וידויים מאנשים, "וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ". לכן על הכהן לדעת לרדת אל המקום של האדם המתכפר, לנחם אותו ולמזער את נזקי החטא. אהרן לא זכה לכהונה למרות חטא העגל, אלא דווקא בעקבות פעולתו בחטא העגל, בה הוא הוכיח את גדלותו.
                        שנזכה לשיבת כהנים לעבודתם, לויים לדוכנם וכמובן ישראל לנויהם,       שבת שלום,  -חנן-

[1] אגב, בהזדמנות זו נתקן עיוות שנשתרש בדעת ההמון. חשוב לדעת לקרוא את החומש, עם ישראל לא ביקש תחליף לא-לוהים אלא חיפש תחליף למשה. והדברים מפורשים בפסוקים.
[2] יש שהסבירו שזה אינו שקר כלל, משום שבשורש נשמתו של היהודי הוא קשור בנימי נפשו לחברו. ואכמ"ל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה