בפרשתנו מופיעה רשימה ארוכה למדי של מצוות המוגדרות
"בין אדם לחברו", בעיקר מודגש בהן ההיזק לזולת. "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים";
"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר"; "וְכִי יַכֶּה אִישׁ" ועוד.
הגמרא(בבא קמא דף ל) מציעה לנו מתכון מושלם למי שרוצה
להתקדם בעבודת ה', "מי שרוצה להיות חסיד - שיקיים את מסכת נזיקין". דעה
נוספת בגמרא היא שקיום מסכת אבות הוא הקובע, ודעה שלישית מציינת את קיום דברי מסכת
ברכות. המהר"ל מסביר שיש שלושה ממדים ב'חסידות'.
דעה אחת אומרת שהדרך להיות חסיד היא תיקון המידות, לקיים את
מסכת אבות. לעומתה, דעה אחרת סוברת שהדרך להיות חסיד היא הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא,
לקיים את מסכת ברכות. אך הדעה העיקרית שלשמה הובאו הדברים בגמרא, אומרת שבשביל להיות
חסיד צריך דווקא להצטיין בצד השלילי, ההמנעות מנזיקין. אלו דברים תמוהים, לכאורה
היינו חושבים שחסידות היא דווקא "עשה טוב". אלא מסביר הרב עמיאל[1], שמצוות
הקשורות ב"עשה טוב" לא מראות על התמסרות לעבודת ה' היות והן יותר קלות לביצוע
ממספר סיבות:
קודם כל, עשיית הטוב היא רגעית, לעומת ההימנעות מרע שהיא
תמידית. ברגע עשיית המצווה צריך להשתדל ולהתגבר, אך כשאדם נמצא במדרגת
"סור מרע" זה דורש ממנו מודעות ודריכות מתמדת. בכל צעד ושעל על האדם
לחשוב 'איך אני לא מזיק את חברי', 'איך אני לא פוגע בזולת', 'עליי להמנע מלשון הרע'.
שלמה המלך אמר: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד
עִיר", ומסביר ר' דוד אלטשולר[2]: "כי
הגבור לא יתגבר כי אם במעשה הגבורה, והמאריך אף יתגבר על כל בשב ואל תעשה".
סיבה נוספת היא כי לאדם יש תענוג לפעול ולהרגיש שהוא עושה משהו
טוב, דבר שקשה להשיגו כאשר הוא נמנע מלהזיק.
יתרון אחרון למידת "סור מרע" הוא שעל מעשה טוב אדם
מקבל 'מי שברך' בבית כנסת או ידיעה בירחון השכונתי, לעומת המנעות מרע שעליה אף אחד
לא יודע ולא שומע.
משום כך, כששאל אותו אדם את הלל הזקן מהי כל התורה על רגל אחת,
ענה לו על דרך השלילה: אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך (גמרא מסכת שבת דף לא).
בעזרת השם נאחל לכולנו שנזכה להיות זהירים ורגישים כלפי הזולת.
שבת שלום, -חנן-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה