דברים לציוּן "שבת המודעות לאתגר הפוריות"
מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְסַפֵּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת
שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן.. מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים, וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ.
שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ'.. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּלַּיְלָה
הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבָּנִים וְיִשְׁאֲלוּ,
וְיֹאמְרוּ: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? עַד שֶׁיָּשִׁיב
לָהֶם וְיֹאמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ אֵרַע, וְכָךְ וְכָךְ הָיָה. (רמב"ם סוף
הל' חמץ ומצה)
בעוד עשרה ימים, נשב כולנו סביב שולחן הסדר ונחגוג בחיק
המשפחה את חג הפסח. הרמב"ן בפירושו (שמות יג,טז) מבאר מדוע חג
הפסח וסיפור יציאת מצרים תופסים מקום כל כך משמעותי בחיינו הדתיים והלאומיים: "כי
המופת הנפלא מורה שיש לעולם א-לוה, מחדשו ויודע
ומשגיח.. ובעבור כי הקדוש-ברוך-הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר,
יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון.. ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם
לדור אחרון". אנחנו מצווים להעביר לבנינו בכל יום את השגחת ה' ונוכחותו,
ובליל הסדר ביתר שְאת.
אלמנט המסורת מהווה אבן יסוד ביהדות בכלל, ובלילה
הזה בפרט. המרכזיות של הילדים בולטת לכל אורכו של ליל הסדר; שאלות "מה נשתנה",
חלוקת קליות ואגוזים כדי שיישארו ערים ועוד. כל סיפור יציאת מצרים נשען על הנשים
הצדקניות שבאותו הדור, אשר בזכותן הילודה בעם המשיכה על אף הרעב והשעבוד. הרב קוק מוסיף
ומבאר שבעם ישראל ישנה קומה אידיאלית, נוספת לרצון הטבעי שיש לכל אדם להביא ילדים
לעולם, והיא העברת מסורת האמונה בה' והבאת נשמות יהודיות חדשות שימלאו את תפקידן
האוניברסלי.
לאור דברים אלו, חשוב שנזכור כולנו שישנם זוגות רבים ללא ילדים
החוגגים את ליל הסדר בתחושה קשה מנשוא, וצמד המילים 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' גורם
להם לבכות. למעשה, אחד מכל שישה זוגות בישראל חוֹוה קשיים ברמות שונות
בנושא הפוריות. שַבת זו נקבעה על ידי עמותת אדו"ה, המסייעת נפשית ואמונית לזוגות
אלו, לְשַבּת בּה נעורר את תשומת ליבנו לאותם זוגות שהם בעצם האחים, הגיסים, והחברים
של כולנו. זוגות אלו מתמודדים 365 ימים בשנה עם הקושי הרגשי-אמוני-כּלכלי בהבאת
ילד לעולם, אך בחג זה מתעצם הרצון לילד והמצוקה הנפשית לצידו[1]. כולנו
אמונה, תפילה ותקווה שהם ייפּקדו, אך רצינו לומר שאנחנו אוהבים אותם, מאמינים שהם מתמודדים
עם הקושי בזכות גדולתם, ושֶצרתם אינה פרטית אלא מסירות נפש כללית, כעין מאמר המדרש:
"לָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת?.. כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ [בחשבון השנים] רֹב הַשָּׁנִים
בְּלֹא שִׁעְבּוּד" (ב"ר מה ד).
ולסיום, דגש פרקטי באינטראקציה שבנושא
עדִין זה, כל השנה, ובמיוחד בחג הקרב: צעד
אחד קדימה, שניים לאחור. ראשית, חשוב
לדעת שכל זוג מתמודד עם האתגר באופן שונה. אל לנו להתעלם מן המצב שלו, אבל לכל זוג
יש המינון המתאים לו, הזמנים בהם הוא פתוח ליחס וכד'. המשותף לרובם הוא הצורך לקבל אהבה ואכפתיות,
אך בד בבד לתת להם את המקום והשקט שלהם,
לבחירתם. זאת משום שעם כל הרצון הטוב והכּן לעזור, איננו יכולים לדעת באיזה פרק אנו
תופסים אותם עכשיו בחיים; אחרי כישלון הפריה, או לפני טיפול חשוב, או אחרי
פרוצדורה רפואית לא נעימה. במידה והקשר עם הזוג חלש, מוטב שלא להעיר בנושא זה ולמצוא
נושאי שיחה מגוונים שלא עוסקים בילדים (עיסוק, אידיאולוגיה, טיולים וכו').
אם הקשר הוא קרוב, טוב לפנות אליהם ולומר: "אבי ושרה, אני
מאוד אוהב אתכם ודואג לכם, אם יש איזו דרך בה אוכל לעזור, בשיחה או בכל דבר אחר, אני
תמיד פה, (וכאן שני צעדים לאחור-) אז אם תרצו, כשיתאים לכם, ממש בשמחה". כמובן שמציעים רק
בכוונה אמתית להיות שם אם באמת תהיה פנייה כזאת, או אז תידרש הקשבה מלאה ואמפתיה. נתפלל, נהיה רגישים, ונאפשר.
"וַיֹּאמֶר
אֵלֶיהָ: הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית
וְיָלַדְתְּ בֵּן" (המלאך לאם שמשון) שבת שלום,
חנן ש.
[1] להמחשת קושי
הניסיון ומדרון הייאוש; "אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: שְׁלשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ
שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין בְּרִיָּה
שׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶן לֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, וְאֵלּוּ הֵן: מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים,
וּמַפְתֵּחַ שֶׁל עֲקָרוּת, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה