וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר:
הָבָה לָּנוּ לֶחֶם! וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ?.. וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים
וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם
בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא.. וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה
הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ:.. לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ?
קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת,
וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם.. וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ
לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ.
בפרשת השבוע אנחנו זוכים להכיר את משנתו
הכלכלית של יוסף הצדיק. יש אריכות דברים בנושא 'צדדי' בהקשר הכללי של הסיפור. בנוסף,
במסכת חולין (ס,ב) מונים חכמים מספר פסוקים "מיותרים" לכאורה
בתורה, ביניהם הפסוק מפרשתנו "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים"; את
מי זה מעניין?[1] מטרת התורה היא הוראת מוסר
ודרך חיים, מה יש ללמוד מסיפור ההתנהלות של יוסף מול העם המצרי?
המלבי"ם מסביר שיוסף מביט על מצרים ומזהה
זניחה של העבודה החקלאית בעקבות הרעב. הפתרון של המשנה למלך הוא יצירתי- את תושבי הכפרים
יעביר לתוך הערים. יוסף מבצע 'עיור', כדי שהכלכלה תתבסס גם על התעשיה ולא רק על החקלאות.
תעסוקה עירונית מחולקת לתעשיה הכבדה (חציבה, פחם) ולשירותים ומסחר (תחבורה, בעלי מלאכה)[2]. יוסף
לוקח את האיכרים מהשֹדה ומוצא להם עבודה בעיר. הוא אסף את התבואה אל תוך העיר, כדי
שבזמן הרעב יהיה מקום חלוקה מרכזי, ולחקלאים תהיה עבודה בתוך העיר. יוסף בונה ענף חדש
של תעסוקה- תחום השירותים והמסחר, ומביא עוד ידיים עובדות.
בהיסטוריה הקרובה, לפני כמאה חמישים שנה חלה
קפיצה בתהליך העיור באירופה. ראשיתה בצורה כזו: בן איכרים נוסע לעיר מסויימת, הבן שני
לעיר אחרת, ועל פי רוב המבוגרים נשארים בכפר, כי להם קשה לעשות 'הסבה' מחקלאי לסוחר.
בעקבות הגירה זו, נוצרה תופעת ה"פרברים"; אנשי העיר הותיקים מתיחסים אל
הכפריים בתור סוג ב', והמהגרים נלחמים בינם לבין עצמם ונוצרת פשיעה, בפרבר יש 'חוק
אחֵר'. הנצי"ב כותב שיוסף העביר את הכפריים בצורה מבוקרת לפי ערים וכך שמר על
האורגניות שלהם, בצורה כזאת הוא מקל על השילוב של הפריפריה.
אחרי רכישת כל הנכסים של התושבים, 'הלאמת' המקנה;
העם דורש את ההמשך המתבקש: "קְנֵה אֹתָנוּ.. בַּלָּחֶם", "וְנִהְיֶה..
עֲבָדִים לְפַרְעֹה". להפתעתנו, יוסף
הצדיק מסרב לקנות את העם לעבדים, "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם" בלבד. מדוע? הרי רכישתם תתן
יותר כח! אלא שיוסף רוצה להשאיר את אחריות התפוקה בידי האזרח. העם מצידו
מתעקש "נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה"!
התושב הפשוט מעדיף להיות תלוי לגמרי במדינה, "עבדא בהפקירא ניחא ליה"
(גיטין יג,א). בעיתות מצוקה, אנחנו מזהים לעיתים בנפש האדם תנועה של תלות.
יוסף לא מוותר, הוא גורם לכלכלה להישאר יצרנית, אין שכר עבדות
"גלובלי", אלא כפי העבודה.
שנזכה לשפע גשמי ורוחני, יחד עם כל
בית ישראל. אמן. שבת שלום, -חנן-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה