וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, וַיִּקְרָא
לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ
תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם..
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר
יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ
וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם..
בפרשתנו מגיעים לסיומם סיפורי אבות האומה
ובשבוע הבא יחלו קורות העם. ברגעיו האחרונים[1], בחיר
האבות יעקב אבינו מכנס את כל בניו כדי לספר להם את "אחרית
הימים", את הסוף. ה'קץ' הוא אולי המוטיב
האנושי והדתי המרכזי ביותר (והבלתי ממומש) בחיי הפרט והכלל של עם ישראל ועמים רבים
אחרים. יעקב עומד לחשוף בפני בניו את האירועים שיביאו לגאולה השלמה. ואולם, כפי
שניתן לראות מהמשך הפסוקים - בסופו של דבר הוא לא מספר. במדרש מסבירים חז"ל:
"ביקש לגלות לבניו את הקץ, ונסתלקה ממנו שכינה"[2] (בבלי
פסחים נו). יעקב רוצה להגיד, אבל הקדוש-ברוך-הוא מונע ממנו. למה ה' אסר עליו
למסור מידע זה? ובכלל, למה יעקב רוצה
לספר? מה המטרה בגילוי הקץ?
הסיבה לצו איסור פרסום שהטיל ה' על אחרית
הימים לכאורה ברור ומובן. דַמְיֵּנו לכם שהיה בידנו תאריך מדוייק לביאת המשיח
וסיום ההיסטוריה. מושגים כמו "השתדלות" ו"התקדמות" היו נעלמים
מהמציאות, שהרי יש רגע מאוד ברור בו הגאולה מתרחשת. על אחת כמה וכמה אם תאריך
הגאולה היה ידוע לעם ישראל לפני אלף שנים, הדבר היה גורם לפסיביות מוחלטת
ואפילו ייאוש.
אין זה פלא אפוא שאמרו חכמים "תיפח עצמם של מחשבי קיצים"[3] (סנהדרין
צז ב).
דברים אלו מעצימים את השאלה: מדוע יעקב מעוניין
לספר את הקץ? מה תועלת בכך לבניו ולעם ישראל? נראה לי להסביר שיעקב רוצה להעביר את
הסוד הזה בצורה נסתרת, ליחידי סגולה רמי מעלה, כמו שאומר המדרש שהחשש של
יעקב בהעברת ה'קץ' הוא "שמא חס ושלום יש בבנַי פסול"; הוא מאמין בכך שבכל
דור ודור, "התאריך" יִמָּסר למתי מעט. התועלת בכך היא עצומה.
ראשית – מסירה חשאית כזאת מונעת פסיביות בקרב ההמון, שנית – נותנת לגדולי הדור פרספקטיבה נכונה על התקדמות הדור, וכך משפרת את
יכולת ההנהגה והַדְגשים שלהם.
וכמו שפתחנו, הקדוש-ברוך-הוא מונע מיעקב
לדבר, כאומר: ה'קץ' שנגלה לך הוא רלוונטי כרגע, אך אין חובה להתקבע לזמן מסויים. הַגעת
ה'קץ' מותאמת למוכנות הדור. בגמרא יש סדרה של 'חישובים' לכאורה: "אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל..
עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל" ועוד ועוד (סנהדרין צח). והרי:
תיפח רוחם של מחשבי קיצים! המשותף לכל ההצעות בגמרא הוא שאין הן נותנות
מועד או זמן לקץ, אלא תיאור מצב. לא מחשבים את הקץ, פשוט רואים ומגלים אותו כשהוא
מגיע. שנזכה לראות את הסימנים המובהקים.
אין לך קץ מגולה מזה: "וְאַתֶּם הָרֵי
יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ"(יחזקאל לו) שבת שלום,
-חנן-
[1]
נקודה מעניינת בתורה: שמה של פרשתנו הוא "ויחי", אך
הדמויות המרכזיות, יעקב ויוסף, מוצאות בה את מותן. וכן מצינו בפרשת "חיי
שרה" שכותרתה היא חיים וסיפורה הוא מות שרה אמנו. מדוע לא נקרא לפרשתהּ
"אחרי מות"?
[2] יעקב אינו הראשון לעשות זאת. " 'וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל'
- בקש יצחק לגלות לו את הקץ והעלים הקדוש ברוך הוא ממנו" (תנחומא, ויחי ח).
וכן דניאל בספרו.
[3]
ראיתי לנכון להביא כאן את ההמשך הפחות מוכר של האמרה הנפלאה: "אמר
ר' יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין. שהיו אומרים כיוון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב
אינו בא. אלא: חכה לו! שנאמר 'אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר'.
שמא תאמר: אנו מחכים, והוא אינו מחכה? תלמוד לומר: 'לָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם'
".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה