וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: אֲנִי ה'!
דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה לִפְנֵי ה': הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה?
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה,
וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. אַתָּה תְדַבֵּר
אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.
בפרשת השבוע אנחנו נכנסים לתחילת תהליך
הגאולה בפועל, משה ואהרון בדרכם לפגישה החשובה עם מלך מצרים. בנקודה זו, שב משה
וטוען כי הוא אינו יכול להיות שליח ה' להוציא את בני ישראל, כיוון שהוא 'עֲרַל שְׂפָתַיִם',
טענה שכבר הוזכרה במעמד הסנה[1]. לקדוש-ברוך-הוא
יש פתרון די פשוט: משה יתנבא ויקבל את דבר ה', אותו יגיד לאהרון, והאחרון ינגיש את
הרעיון לאזני פרעה ובני ישראל. חלוקת התפקידים הזו דורשת בירור, האם לא די באהרון הנביא[2] לבדו?
נקדים בהצגת דרך אבחנה במציאות: כל דבר ניתן לתיאור
כמורכב מתוכן וצורה.
באדם- האישיות היא התוכן, הגוף הוא הצורה, במחשב- התוכנה והחומרה. כך, בכל דיבור-
המֶסר זה התוכן (לוֹגוֹס), דרכי הבעת הדברים אלו הצורות ('פּאתוֹס'). אהרון ניחן
בכישרון רטורי, אבל הוא לא נביא גדול כמו משה רבנו. יכולתו של אהרון להבין בדיוק מה
הקב"ה רוצה להגיד לבני ישראל היתה פחותה מזו של משה, ולכן היה צורך במשה, שיבין
את מה שהקב"ה רוצה, ובאהרון, שידע להעביר את המסר הזה לעם ישראל ולפרעה. מֹשה
אחראי על התוכן, ואהרון דואג לצורה.
ואמנם, איש הצורה צריך לקלוט ולהבין היטב את
התוכן וליצור התאמה בין התוכן לצורה. הלשון
המדוייקת של התורה לדוגמא, איננה רק אמצעי להבעת המסרים
שבה, ה'מַטְבֵּע' מהווה חלק בלתי נפרד מן הסיפור עצמו. העיצוב
אינו קישוט חיצוני, אלא נושא בחובו רעיונות עמוקים. הנבואה היא דוגמה לכך. דבר ה' הוא התוכן. כל נביא מלביש
אותו בדימויים שונים ובמילים אחרות. וכולן נכתבו, כי גם הצורה מלמדת.
החיבור בין משה ואהרון בא ללמד אותנו שאי אפשר
לאחד בלא השני, דרושה הרמוניה. מי שיש לו רעיונות מחודשים אבל לא מוצא את הדרך
להעבירם – הוא חסר. מאידך, לא מספיק לדעת לדבר בצורה רהוטה עם תנועות ידיים, ראוי שיהיה
תוכן מאחורי ההצגה. זה לא סוד שאנו חיים בדור שבו העטיפה החיצונית מרשימה מאוד,
ומאחוריה רִיק[3]. הדברים הפעוטים הופכים 'מעניינים'
כי מוסיפים להם כותרות וצלצולים. צריך לסגל לעצמנו תשומת לב, הקשבה מעבר לַנראֶה; האם
אני מבין באמת, ולא רק 'מִתְרָשֵם'.
נמצנו למדים שהקנקן צריך להיות נאמן למה
שבתוכו, וכן להפך. שנזכה לצרוך תוכן, להשכיל להבחין ולהקשיב מעבר לתמונות, לקלוט
בין השורות. ולהיות מפיצי דבר ה' בנעימות ובהוד.
"מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ
מִדְּבַשׁ לְפִי" (תהילים קיט) שבת
שלום וחודש מבורך, -חנן-
[1] בפרשה הקודמת ראינו פסוק דומה: "וְהָיָה הוּא (אהרֹן) יִהְיֶה לְּךָ
לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ (לאהרֹן) לֵאלֹהִים" (שמות ד טז).
שם אמר ה' שמשה יהיה אלהים לאהרון, וכאן משה אלהים לפרעה. ואכמ"ל בשימושיה
הרבים של המילה 'א-להים'.
[2] רש"י (יחזקאל פרק כ): "אהרֹן ניבא להם נבואה זו קודם
שנגלה הקב''ה על משה בסנה". ראו שם את נבואת אהרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה