וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי
עֲקָרָה הִוא, וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים
בְּקִרְבָּהּ. וַתֹּאמֶר: אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה'.
וַיֹּאמֶר ה' לָהּ: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ,
וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.
פרשתנו פותחת בתיאור תולדותיו של יצחק. מצד
אחד יצחק אבינו יודע בודאות שהוא נבחר להמשיך את מסורת אברהם- "כִּי בְיִצְחָק
יִקָּרֵא לְךָ זָֽרַע", צאצאיו יירשו את הארץ וימלאו את תפקיד קריאת שם ה'
בעולם. מצד שני – אין לו ילדים. אשתו עקרה כבר עשרים שנה, אביו אסר לשאת אישה מן
הכנענים, מה יעשה? יתפלל[1]. ואכן,
הקדוש ברוך הוא נענה לתפילתו ורבקה נפקדת בתאומים. כאן קורה דבר שלכאורה הוא טריוויאלי
– יש לה מיחושים לא רגילים בבטן, "התרוצצויות"[2], אז
היא הולכת לדרוש את ה'. למה? וכי כך עשה אברהם כשחלה מחמת הברית? ובכלל: מהי אותה
דרישת ה'?
לדעת רש"י, רבקה מתחרטת
על ההריון- "אם כן גדול צער העבור, למה זה אנכי מתאוה ומתפללת על הריון?".
לפי זה, לדרוש את ה' הכוונה היא לברר-
"שיגיד לה מה תהא בסופה" (רש"י שם). רבקה מבינה
שהמיחושים הם סימן מלמעלה. לדעת רבנו אברהם אבן עזרא היא הרגישה כאבים
יוצאי דופן- "היא שאלה לנשים שילדו אם אירע להם ככה, ותאמרנה לא".
בעקבות זאת רבקה דורשת את ה', דהיינו: מתפללת,
כעל כל צרה שבאה. למדנו מזה שתי עצות בשאלה מה אדם יעשה כתגובה לאירועים משונים
בחייו. יברר מדוע קרה לו כך, ויתפלל לשיפור במצב.
למען האמת, השאלה בימינו היא הרבה
יותר רחבה. הבירור הוא הרבה יותר טכני וזמין-
יש רופאים, אנליסטים, חזאים ומפתחים. מה צריך לעשות כשקורים דברים יוצאי דופן
בחיינו? בירור טכני ישיר הוא טוב וחשוב, אבל הוא לא מספיק, וזאת לא כוונת
רבקה. כתוב בגמרא בשם רבא: "אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו" (ברכות ה); כאשר
מתרחשים כל מיני אירועים לא ברורים בחיינו – יש לעשות חשבון
נפש ולתקן את דרכינו, בבחינת "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה
עַד ה' "(איכה ג). לך לרופא וחזור בתשובה.
הרמב"ם פוסק באופן דומה להלכה:
"בִּזְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה - יִזְעֲקוּ עָלֶיהָ.. יֵדְעוּ הַכּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הוּרַע לָהֶן.. וְזֶה
הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם. אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא
יָרִיעוּ, אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ וְצָרָה
זוֹ נִקְרָה נִקְרֵית. הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת, וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדַּבֵּק בְּמַעֲשֵׂיהֶם
הָרָעִים. וְתוֹסִיף הַצָּרָה צָרוֹת אֲחֵרוֹת."
יתכן ופשפוש במעשינו זה המלצת 'ברירת מחדל'
משום שאין אנו יודעים לברר סיבות רוחניות, 'חשבונות
שמיים'. על מה X
קרה, ועל מה Y?
הנביאים ידעו, אנחנו לא. בכל מקרה- פשפוש
במעשים זה לא מתמטיקה. נעשה תשובה, נתפלל, אך לא נִתְלֵה מאורע במעשה בצורה
חסרת אחריות. ועוד יש לדייק: אל לו לאדם להכות על חזה חברו; "יפשפש במעשיו",
ולא במעשי חברו.
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ
מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם.. בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף
יִהְיֶה" (זכריה יד)
שבת שלום, -חנן שוקרון-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה