"מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה
הִיא עַד מְאֹד! וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי
לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים
שֶׁעָשָׂה לָנוּ. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ
מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וְנֵרוֹת וּמַדְלִיק" (רמב"ם
הל' חנוכה פרק ד).
"מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה
הִיא עַד מְאֹד"! כך מתאר הנשר הגדול את תקנת חכמינו בחודש זה. בעוד כמה ימים
נעמוד כולנו בהתרגשות סביב החנוכיה ונדליק אור גדול בעולם. המטרה בהדלקת הנרות
ברורה לכל: "פִּרְסוּמֵי נִיסָא"[1] –
בהדלקת החנוכיה אנחנו מפרסמים את הנס הגדול שאירע כשניצחו המכבים את היוונים בקרב
שנראה היה חסר סיכוי, ואת הנס בתוספת השמן מהכד הקטן שנמצא במקדש. צריך להודות: פרסום
בשיטה זו הוא תמוה ביותר. כל איש שיווק מתחיל יגיד שזאת אולי הדרך הגרועה ביותר
לפרסם.
אינטואיציה ראשונה לפרסום היא: תפוצה. הבה נִתלה
שלטי חוצות גדולים בכל מקום! אך המצווה היא דווקא בנר. אז נעשה נרות גדולים,
מדורות ענקיות! אומר השולחן ערוך: "אֲפִלּוּ לְנֵר אֶחָד אֵינוֹ עוֹלֶה, לְפִי
שֶׁהוּא כִּמְדוּרָה" (סימן תרעא).
אז לפחות נדליק את החנוכיה בכיכר העיר! אומרים לנו חכמים: "נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ"(מסכת שבת). את המצוה
מקיימים בנר, קטן, בכניסה לבית. חנוכה בא ללמד אותנו דבר או שניים על נצחיות העם
היהודי. אומתנו התקיימה ושרדה כל שנותיה בזכות הנר הקטן. היו גדולי עולם וחכמים אדירים
לאורך הדורות, אבל בסופו של יום: היהודי הפשוט, ששר שירי שבת על שולחן ביתו, שהניח
תפילין כל יום, הוא הנושא את הנצח על כתפיו[2].
"כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן",
לא סתם שיר, יש כאן עומק אדיר. אין יהודי כמעט, גם אם הוא טיפה רחוק מקיום רוב המצוות,
שאינו מדליק נרות חנוכה. הנס הוא אנחנו. האורות הקטנים מרכיבים את העם שמפיץ את
אור ה' בעולם- "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ" (ישעיה ס). אחד
הדברים המדהימים הוא שכל מי שמדליק חנוכיה מהדר במצווה זו כמנהג 'מהדרין מן המהדרין'[3]. כשזה
קשור לעצם החיים של עם ישראל – כולנו חסידים, כולנו מהדרים. את מה אנחנו מפרסמים?
את סוד הקיום שלנו; מי שמתפרסם בזיקוקים ובאורות על עצים – כַּלֵה כעָנן. אנחנו
"עַם הנֵרוֹת".
המכבים בנצחונם החזירו מלכות לישראל יותר
ממאתיים שנה. ומאז חיכינו, עד לפני 68 שנים. הגלות הייתה ארוכה, אבל האור הלאומי
של ישראל חזק ממנה, ומאיר יותר ממנה. אנו תפילה שבעזרת השם האור שלנו ילך ויאיר עד
אשר נזכה להביא שמן חדש וטהור מזיתי ארץ ישראל, "ושם נדליק המנורה, בבית שוכן
מעונַה" (מתוך הפיוט "חביבי"), במהרה בימינו אמן.
"וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ
כַּצָּהֳרָיִם"(ישעיה נח)
שבת שלום וחנוכה שמח! -חנן-
[1]
שמעתי מהרב רז הרטמן יצ"ו שפרסום הנס רמוז בשם החג: 'חנוכה' מלשון חן. 'מוצא חן', שיֵראה טוב
כלפי חוץ.
[2]
ובלשונו של הרב קוק: "אמנם כח החיים הגדול הטמון בהאור הצנוע
שבנר החנוכה, הוא מבטיח לנו את בטחונו של הנצחון של נצח ישראל" (מאמרי
ראיה – נר חנוכה).
[3]
כתוב בהלכה שהמהדרים מדליקים נר עבור כל אחד מבני הבית. ישנה מחלוקת
ראשונים האם רק עבור כל אחד מבני הבית הגדולים, או גם בני הבית הקטנים. לדעה הראשונה,
המטרה היא מעין "הוצאה ידי חובה", לכן רק אלו המחוייבים במצוות נחשבים. לעומת
זאת, הדעה השניה סבורה שבהתאם לעיקרון פרסום הנס, גם ההידור מפרסם את הנס ביתר עֹז:
תראו כמה יהודים יש! עם ישראל חי! לכן נדליק נר עבור קטנים (ויש שהחמירו גם לעובר שברחם).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה