וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם! הַקְרֵה
נָא לְפָנַי הַיּוֹם, וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי
אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת
לִשְׁאֹב מָיִם, וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה,
וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה- אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק,
וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.
פרשתנו ממשיכה לספר אודות מייסדי האומה
הישראלית – האבות הקדושים. כחלק מן הדאגה לַדור שאחרי המהפכה שחוֹלל[1],
אברהם שולח את אליעזר עבדו לעיר ילדותו כדי למצוא אישה ראויה ליצחק. אליעזר מגיע
לבאר המקומית ומבצע פעולה תמוהה למדי; הסכם של ניחוש
עם הקדוש ברוך הוא. הגמרא מעידה, ובצדק: "אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שָׁאַל שֶׁלֹא
כְהֹגֶן"! התנאי הוא שהיא תשקה אותו ואת גמליו, והגמרא זועקת: "יכול אפילו
חיגרת?!", אלא שה' השיבו כהוגן וזימן לו את רבקה אימנו (תענית ד).
האם אליעזר ניחש באיסור? מדוע שאל בצורה זו?
כשהגמרא עוסקת בהלכות כישוף, היא דנה מה
הגדר הנדרש לאיסור 'ניחוש', והיא קובעת: "כל ניחוש שאינו סומך עליו ממש, כאליעזר
עבד אברהם – שאם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה – אינו ניחוש" (חולין
צה, רש"י). והרמב"ם פסק: "אֵין מְנַחֲשִׁין כְּעַכּוּ''ם, שֶׁנֶּאֱמַר:
'לֹא תְנַחֲשׁוּ'. כֵּיצַד הוּא הַנַּחַשׁ?.. כֶּאֱלִיעֶזֶר
עֶבֶד אַבְרָהָם" (ע"ז יא,ד). לפי זה שאליעזר מצא אישה ליצחק
בדרך לא כשרה, (אלא שניתן לתרץ שזו לא עבירה ממש כי לא היה מזרע אברהם).
הראב"ד משיג על קביעת הרמב"ם
בלשון תקיפה: "זה שיבוש גדול!.. ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו? ואם היו הם-
היו מוציאים פולסי דנורא אל פניו!". לא יתכן לומר כך על אליעזר. אז מה הוא
בדיוק עשה? מסביר רבנו עובדיה ספורנו: " "והיה הנערה אשר אומר
אליה" - התפלל שיהיה כך, לא שסמך
על הניחוש.. ומה שאמרו חז"ל כל ניחוש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו ניחוש,
הכוונה היא שיאמר המנחש כדבריהם, אבל יאמר זה שלא כדרך
תפילה אלא דרך נחש".
אליעזר מבקש בקשה, והוא לוקח בחשבון שהיא
עלולה לא להתקבל, "שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה" (רבה
וישלח עו). לכל אורך התפילה הוא מדגיש שתפילתו לה' היא בגדר 'חסד'. העבד מודע לכך ששאלתו אינה בהכרח כהוגן, אבל הוא
יודע שה' לא עובד אצלנו, אלא אנחנו עובדים אצלו. הוא מבקש מה' חסד. אפילו
כשרבקה שואבת לגמליו, העניין כבר כמעט סגור, כתוב: "הָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ.
מַחֲרִישׁ. לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה’ דַּרְכּוֹ אִם לֹא", יש מצב גדול שלמרות
כל הסימנים זאת לא הכּלה המיועדת. ומשנודע לו שה' היה בעזרו – הוא מודה ומשתחוה
כסימן לכניעה, כי שום דבר אינו מובן מאליו. אליעזר מבין שהקדוש ברוך הוא אינו קבלן
ביצועים, ואפילו לאחר תשובת ה' כהוגן, בדמות רבקה, העבד מתכונן לעיקר עבודת השכנוע
של המשפחה, הוא זה שצריך לעשותה.
אנחנו מתפללים, שופכים ליבנו ומתחננים, וכל
תפילה שלנו ודאי פועלת בעולמות העליונים. יחד עם זאת – עלינו להפנים כי לא תמיד
נראה את תוצאותיה בהקשר הישיר של בקשתנו. סכנה גדולה בעבודת ה' היא לחשוב שדרך
הטבע היא שמתפללים ונענים. "גם לאבא מותר לומר לא" אמר אביו של החייל,
ואם אמר כן – "הגדלת חסדך עלי". "לֹא
נַחַשׁ בְּיַֽעֲקֹב", אלא תפילה.
"וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן. אֱ-לֹהִים, בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" (תהילים
סט) שבת שלום, -חנן-
[1] הערה חשובה: היו הרבה אנשים במהלך
ההיסטוריה שרצו לעשות מהפכות, לשנות דברים בעולם. דבר ידוע הוא שאין בודקים מהפכה
לפי הדור הראשון של המהפכה; לשבור את כל המוסכמות זה קל, לשבור פסלים ולזעזע את
העולם, השאלה אם נבנה משהו חדש וקבוע בדור הבא, בהתאם לחזון. המהפכה צרפתית גררה
תקופת 'טרור' אכזרית שלא תאמה לעקרונות המהפכה, המהפכה הקומוניסטית גררה טבח של
מיליונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה