פרשת וירא - המזבח והמקווה

"קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.. וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים.. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם.. וַיֹּאמֶר: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר! וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה!.. וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע".
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתולדות ישראל- עקידת יצחק. את העקידה אנחנו קוראים כל בוקר, ומוסיפים להזכירה פעמים רבות בתחנונים שונים ובימי הרחמים והסליחות. הנסיון הקנוני הזה מראה על מסירות הנפש של אבותינו לקיום מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, בכל מחיר. בסיום פרשת העקידה אברהם שב לנעריו, ולא כתוב בתורה שיצחק חזר איתו; "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו". ומה עם יצחק? יצחק נשאר על המזבח.
למדנו במדרש (רבה נו): "אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַבְרָהָם! לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ 'קַח נָא אֶת בִּנְךָ', לֹא אָמַרְתִּי שְׁחָטֵהוּ, אֶלָּא 'וְהַעֲלֵהוּ'.. הֶֽעֱלֵיתָ וְקִיַּמְתָּ דְּבָרַי!". התביעה המקורית מאברהם היתה להעלות את יצחק על המזבח, אך לא לשחוט אותו עליו. נמצנו למדים כי ישנה משמעות עצמית בעליה על המזבח, גם ללא המוות המתבקש.
מהו המזבח? מימדי המזבח[1] הם אמה על אמה ברום ג' אמות. מידות אלו נלמדות מכמה מרכיבים: גובה שלוש אמות (כמטר וחצי) הוא גובהו הממוצע של אדם בוגר בגיל מצוות (עירובין מח) | אמה על אמה הוא השיעור למקווה טהרה (עירובין יד), שגם הוא נלמד ממה שנקרא "מקומו של אדם", המרחב המינימלי הדרוש לו. בלשונו של הרב רא"ם הכהן ניתן לומר אפוא כי המזבח משמש כמקווה, אך לא של מים אלא מקווה של אש. "אמר רב חסדא: מזבח מקוה טהרה" (זבחים מג); כמו שהמים מטהרים, האש גם היא מצרפת, מחזקת ומחדשת את האדם[2]. ואכן בחז"ל מתוארת הקרבת הקרבן כהקרבת עצמו; "כי כאשר מקריב האדם קרבן - מקריב עצמו אל ה' יתברך.. ודרשו חז"ל: כאילו הקריב את נפשו" (מהר"ל נתיב התשובה,א). נפשו של יצחק מועלית על גבי המזבח, המקווה, ולא יורדת.
רבי יוסף קארו בספרו 'מגיד מישרים' (וזאת הברכה) מעיד שהמלאך אומר לו "אֲזַכֶּה אותך להישרף בארץ ישראל ברבים לקדש שמי ותַעלה לעולָה לרצון על מזבחי" כמו שזכה חברו ר' שלמה מולכו שנרצח על ידי האינקיויזיציה על קידוש ה'. אלא שאנחנו יודעים שמרן השו"ע לא מת על קידוש ה', אלא נפטר בשיבה טובה בגיל 87. מכך למדים אנו שהדרכים לקרבת ה', על המזבח, מגוונות. יצחק, העולֶה אל המזבח שלא לשם שחיטה, מבטא את המסירות הגדולה לקדוש ברוך הוא, מתוך החיים עצמם, ולא מתוך שחיטה ומוות. כפי שראינו, מיצחק נדרש לעלות אל המזבח ולהישאר עליו בעודו בחיים. קדושת החיים, היא הנתבעת מיצחק, שהשאיר לעד קצת מעצמו שָם, על הר הבית. שנזכה להתחדש | להיטהר ולהתקדש | בחיים, בקיום, בַּיֶש | במים וגם באש.

            "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה" (ירמיה יד)     שבת שלום,  -חנן שוקרון-



[1] המזבח של יצחק הוא הוא מזבח העולה שבבית המקדש. להרחבה, רמב"ם הל' בית הבחירה ב: "הַמִּזְבֵחַ מְקוֹמוֹ מְכֻוָּן בְּיוֹתֵר.. וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה. וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל. וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קָרְבָּן כְּשֶׁנִּבְרָא וּמִשָּׁם נִבְרָא". [מה לכל שמונה דמויות אלו יחד? מדוע בקשר למזבח? אשמח לקרוא תשובותיכם].
[2] יצחק הוא כנגד ספירת הגבורה, מידת הדין. האש מכלה את הרוע והרשע ומאפשרת התחדשות לטוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה