וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל
אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, כִּי הוֹצִיא ה' אֶת
יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.. וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה
ה' לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם.
וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד
פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל
הָאֱלֹהִים, כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בואו של יתרו, אבי אשת משה
ו'כהן מדין'[1]. יתרו נוטש את מקומו במדין ומגיע
למקום חנייתם של עם ישראל, ונשאלת השאלה: מדוע? "מה שמועה שמע ובא"?
ישנן דעות שונות בדבר המאורע שגרם לו להגיע – יש האומרים יציאת מצרים, או קריעת
הים, או מלחמת עמלק. המשותף לכל הדעות הוא ההתאמה לדברי יתרו "כִּי בַדָּבָר
אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם". יתרו הקרוי פוטיאל על שם שפיטם
לכל עבודות אלילים שבעולם לא מתרגש להכיר עוד
כח שפועל בטבע, זה לא משהו מנוכר אצלו, הוא מתפעל דוקא מן הגמול המכוון, הצדק
הא-להי, דין אמת מידה כנגד מידה.
במעלת הצדק והדין אמרו חז"ל דברים הנראים מעט מופלגים
במבט ראשון: (בבלי שבת י) "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה
אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית".
זהו שבח מיוחד במינו[2], מה הקשר בין הדין ובין השותפות
לה' בבריאה? ואף ידוע התרגום על הפסוק "אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל"
(כב,כז) והוא- "דַיָנָא לָא תְקִיל", הקבלה של ממש!
יש לדעת כי בריאת העולם במהותה היא עשיית סדר במציאות. העולם
היה תוהו ובוהו, בלאגן, בבריאה הפריד ה' בין השמים למים, סידר את העצים במקום, את השמש
מיקם הבורא איפה שהיא צריכה להיות. הקדוש-ברוך-הוא בבריאה ייסד סדר כללי, סידור הנבראים במקומם ברמת ה-Macro.
הדיין ממשיך באופן ישיר את פעולת הא-להים ומשכין סדר פרטי
בין אדם לחברו, שותף ברמת ה-Micro. כמו שאמר יתרו "כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא
בְשָׁלוֹם"(יח,כג).
מתוך מידת הדין המדוייקת מתגלה לעיני יתרו סגולת ישראל. הדין
הא-להי, שמבריאת העולם היה נעלם, מתגלה בבני ישראל בצורה נגלית ובהירה, הקדוש-ברוך-הוא
עושה משפט דרך הנהגת עמו. יתרו מבין שעם ישראל הוא העם הנבחר על ידי בורא העולם.
לאחר שהפנים כל זאת, יתרו נשאר במחנה ישראל בכדי להיות יועץ
משפטי של משה. אכן דבר זה קשה, כיצד עם ישראל מקבל המלצות בנושא כה רגיש מאדם
חיצוני לו? הרי העיסוק בצדק ומשפט הוא שטח הפעולה המובהק של התורה, היעלה על הדעת
להעדיף מוסר שאינו א-להי? אלא, שעלינו להבין עיקרון חשוב: המשפטים עצמם – ניתנו
לנו מבורא עולם ואין להוסיף עליהם, בטח לא בסולם הערכים הייחודי לנו. אך סדרי
המשפט, הצד הטכני, יכול להתקבל מן האומות. על זה אמרו חכמים (בבלי מגילה ט)
"יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן
בְּאָהֳלֵי שֵׁם, יפיותו של יפת תהיה באהלי שם"[3]. וכן מצינו
שהסדר הרומי מאנטונינוס בא לידי ביטוי בחתימת ששה סדרי משנה בידי רבי יהודה
הנשיא.
שנזכה
לקיום "אָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה"(ישעיה
א) במהרה, שבת שלום, -חנן-
[1] 'כהן' בהקשר זה
פירושו גדול שבמדין (רש"י שמות ב, טז), ואולי הכוונה היא למשרת
רוחני הקשור לפולחן האל, כאמור בפרשת פסל מיכה "וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה: שְׁבָה
עִמָּדִי וֶהְיֵה לִי לְאָב וּלְכֹהֵן"(שופטים יז).
[2] אף על "המתפלל
בערב שבת ואומר ויכולו" נאמר: "מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב''ה
במעשה בראשית" (שבת קיט). ונראה לומר שגם כאן נמצא אותו יסוד,
שהרי אמירת 'ויכולו' היא מעין עדות.
[3] אגב נציין, זהו אחר המקורות המרכזיים ממנו נלמד עיקרון "ליקוט
הניצוצות" מתרבות הגויים. ואכמ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה