אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי
תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה
הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.. וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם
לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי
שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד.. וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר
בְּאַרְצְכֶם.. וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי
אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם
וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם, וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי
לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם.
פרשת השבוע מוקדשת בעיקרה לעיסוק בנושא הגמול;
השכר והעונש. ברכות המובטחות לעם ישראל כשינהג על פי ציווי הבורא, וקללות חלילה אם
לא יעשה כן. חידוש זה, שהטבע מְתפקד בהתאם להתנהלות הרוחנית של עם ישראל הוא
כשלעצמו דבר שחשוב לזוכרו, בטח בעידן בו כל קביעה מטא-פיזית נתפסת כשיגעון מיסטי.
אז כן, בתור יהודים אנחנו מאמינים שיש קורלציה בין המצוות למציאות. בכל מקרה, השכר
המופיע בפרשתנו בפרט ובתורה בכלל, אינו שכר א-להי 'קלאסי' שמדבר על עולם הבא,
תחיית המתים, עילוי נשמות וכדומה. השכר הוא גשמי לחלוטין, מתחילתו ועד סופו – שפע כלכלי,
שלום בטחוני, פריון ועוד. השבוע נציג מספר שיטות בשאלה זו; מדוע שכר עולם הבא אינו
מופיע בתורה?
ראשוני העוסקים בשאלה זו, ואפשר לומר במחשבת
ישראל בכלל, היו ראשי הישיבות בבבל בתקופה שלאחר חתימת הגמרא, הגאונים[1]. לדעת
רב האי גאון (המאה ה-10)
התורה לא כותבת את השכר לעולם הבא משום שהדבר היה ידוע במסורת ולכן אין
צורך לכותבו. בדומה לכך התורה לא מסבירה מה הוא 'פרי עץ הדר' משום שכל יהודי ראה בעיניו
את אביו לוקח אתרוג. ניתן לומר שלפי גישה זו התורה לא שיערה שהדבר ישכח ולכן לא
נצרכה לכותבו.
רבנו אברהם אבן עזרא (המאה
ה-11) בפירושו לתורה (דברים
לב,לט) מביא מספר הוכחות לקיומו של העולם הבא; הן מדברי התורה והן מן הנביאים.
ובכל זאת, לשאלתנו מדוע דבר זה אינו מופיע בבירור, הוא כותב: "התורה ניתנה לַכֹּל,
לא לאחד לבדו. וּדְבר העולם הבא לא יבינוֹ אחד מני אלף, כי עמוק הוא"[2].
התורה ניתנה לכלל עם ישראל ולכן עוסקת רק בדברים המובנים ולא בסתומים. מעין
זה כותב הרמב"ם: "טובת העולם הבא
אין כח באדם להשיגה על בוריה ואין יודע גודלה ויופיה ועצמה אלא הקדוש ברוך הוא
לבדו" (הל' תשובה ח,ז). בניגוד לשיטתם, סובר הרמב"ן (המאה
ה-13) שהסיבה לאי-איזכורו של
העולם הבא היא כיוון שזהו דבר פשוט; ברור לכולם שהנפש בהיפרדה מן הגוף תשוב
למקורה. לעומת זאת, הדבר המחודש הוא כמו שכתבנו בראש העמוד, שכל הקורה אותנו אינו
"דרכו של עולם" אלא דרכו של השם לגמול על מעשי בריותיו.
לסיום נביא את דעתו של רבי יהודה הלוי (מאה ה-12)
בספר הכוזרי (א,קט). ריה"ל מסביר שהתורה באה לחנך את עם ישראל שבניגוד
לנצרות ולאיסלאם, מטרתנו אינה עולם הבא. משימתנו היא להידבק כאן בעולם הזה
בקדוש ברוך הוא. ה' מנהיג אותנו ואנחנו מיועדים להידבק בשכינה ולשמוע את דבר ה'
כאן, "מַלְאָכַי הוֹלְכִים בֵּינֵיכֶם בָּאָרֶץ" כדבריו.
שנשכיל לראות את השגחת ה' ולהדבק בו
באמת, חזק חזק ונתחזק! שבת שלום, -חנן-
[1]
הגדרת 'מחשבת ישראל' לעניין זה: הגות המחשבה היהודית בכלי החשיבה של
הפילוסופיה הכללית. יש הרואים, ובצדק, בפילון האלכסנדרוני פורץ הדרך. יחד עם זאת,
ספריו לא השאירו חותם במחשבת ישראל לדורותיה, וזאת מפני מספר סיבות אפשריות: כתיבה
ביוונית, נטיה להלניזם, ריחוק גאוגרפי מבבל וספרד, ועוד.
ואין כאן המקום להאריך בזה
[2]
גם המהר"ל מפראג בדרך זו: "ההשגה של אדם מתייחסת אליו,
יחויב מזה שהדבר שהוא נבדל ממנו לגמרי, מאחר שהוא נבדל ממנו אין ראוי שיהיה לאדם
השגה בו. וזהו הסבה שלא נזכר בתורה בפירוש עולם הבא"(גבורות ה', הקדמה א).
