‏הצגת רשומות עם תוויות עבדות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עבדות. הצג את כל הרשומות

פרשת כי תצא - קליטת מסתננים

..ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ, לֹא תּוֹנֶנּוּ.
בפרשת השבוע נקרא על אחד מחוקי המגן ביהדות (protective labor law). מדובר על עבד גוי שברח מאדוניו הגוי, והתורה אוסרת על המוצא אותו להסגירו אל אדוניו. דין זה מוזכר שוב בספר משלי (ל,י): "אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתּ". ציווי הומני זה הוא כמובן יוצא דופן ביחס לעמים האחרים באותה תקופה, ולא רק באותה תקופה. בנוסף לאיסור ההסגרה, יש להיטיב עימו, לתת לו מקום בטוח לשבת בו וקיים איסור מיוחד על הונאתו. דינים אלו מזמינים אותנו לברר את יחס היהדות לפליטים ומהגרים ממדינות זרות[1].
המתח הקיים בשאלות מסוג זה הוא רווחת אזרחי המדינה מול בעיות קיומיות של אזרחים זרים. לכן, כתנאי בסיסי לזכות ליחס זה של התורה - על העבד לקבל על עצמו להתנתק מאורחות חייו כגוי. אמנם ישנה מחלוקת ראשונים האם הוא חייב להתגייר, או שיכול רק לקבל על עצמו שבע מצוות בני נח ולהנות ממעמד "גר תושב", אך הכלל ברור: עליו לבצע מהפך רוחני. הגבלה נוספת על קליטת מהגרים היא זו שמדגיש דון יצחק אברבנאל (מאה ה15, ספרד): "ואמר 'ישב בקרבך' להודיע שאין ראוי שיהיה לעבדים עיר בעצמם פן ירבו וימרדו שמה, אבל ישבו בקרב ישראל". ישנה סכנה בהקמת 'שכונות ייעודיות לפליטים' מחשש שמא יפתחו בועה משלהם בתוך הנוף היהודי, לכן התורה מדגישה שאותו עבד יחיד ישב 'בקרבך', וכך יוכל להשתלב בצורה המיטבית.
סוגיה נוספת היא הדאגה לרוּחניוּתוֹ של הפליט ולא רק לצרכיו הפיזיים. נכתב בתורה שהעבד רשאי לשבת "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר". הביטוי הזה מזכיר לנו את אשר קראנו לפני שבועיים "וְאָֽכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". הקדוש-ברוך-הוא בוחר במקום מסויים להשראת השכינה – בית המקדש. דבר מפתיע לכאורה לאור הביטוי הדומה הוא שחכמינו אוסרים על אותו עבד לשבת בירושלים (מדרש תנאים דברים כג,יז). אלא נראה לומר, שכחלק מהדאגה לפליט הגוי, התורה קובעת כי אין לו הכרח להתמקד במקום פולחן מסויים. הרגשת השייכות לא-לוה מבחינתו תתרחש במקום אחר, תלוי בתרבות המוצא שלו; על שפת הים, על הר גבוה, או ביער סבוך. הוא בוחר את המקום, הוא בוחר את האפשרות של חיבור לבורא עולם. בדרכו.
תנאים אלו שמוסרת לנו תורתנו הקדושה באים מצד אחד לבטא את הדאגה לתיקון עולם המוטלת על עם ישראל, ומאידך שמירה על צביונה הפנימי של מדינת ישראל[2]. שנזכה לשלב בין הדברים בחכמה כפי שהורו לנו חכמינו, ובכך לבשר לכלל העולם.
            "וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם" (זכריה ב,טו)      שבת שלום,  -חנן-


[1] תמיכה ועזרה לאויבים יכולה להביא בעתיד לנזקים צבאיים מדיניים ואף רוחניים. כל מקרה יידון לגופו על פי העקרונות כאן. אך לאזרחים פליטים של מדינות ידידותיות יש יותר מקום לסייע בצורה משמעותית, ואף לשלוח סיוע לשם אם הדבר נצרך.
[2] אחד הקלקולים שהתרחשו בעקבות הומניות ללא הגדרת מוכנות מוסרית הוא הנתון המזעזע של קפיצה בפשיעה בשבדיה באיזור שקלט מהגרים - 300% בכללי, ו 1200% בפגיעות בנשים. נוסיף לזה גם התפוררות תרבותית, ועוד.

פרשת בהר - עבדות וחירות

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ, לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד... כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ"
פרשת בהר היא אחד משלושת המקומות בהם עוסקת התורה בנהלי העבדות. השבוע ננסה לברר מהי העבדות, האם היא לגיטימית, ולסיום: מהי חירות.
בעם ישראל, הגעה למצב של עבדות יכולה להיגרם אך ורק כתוצאה ממצוקה כלכלית. מצוקה הנובעת מחוסר יכולת לשלם גניבה או מצוקה מזדמנת במהלך החיים. המכירה נעשית בצנעה ובדרך כבוד, במהלך העבדות חל איסור על האדון להעביד העבד בעבודות סתמיות או בזויות ובעבודות שאין להם קצבה ("תעמיס עד שאומר לך מספיק"). בנוסף, חלה חובה על האדון לספק לעבדו איכות חיים באותה רמה שלו עצמו.
נמצאנו למדים כי העבדות היא שיטה חברתית לתמיכה מכבדת באזרחים הנמצאים מתחת לקו העוני. שיטה זו באה למנוע מצב בו העניים מתביישים מהעזרה הניתנת להם באמצעות קצבאות וכספים אחרים[1]. העבדות הינה הכרח המציאות כאשר הפערים החברתיים גדולים.
כנימוק הגבלות העבדות מסיים ה' את הפרשיה במילים "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". משפט זה תמוה, שהרי אם עבדות היא מצב דיעבדי אליו נקלע האדם, מדוע עם ישראל נמצא במצב עבדות כבר מרגע לידתו? ידועים דברי חז"ל "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", אך כיצד ניתן להגדיר 'עוסק' כאדם בעל חירות? ועוד בתורה המלאה הגבלות וחוקים, זהו פרדוקס שצריך לתת עליו את הדעת.
ראשית, נגדיר את הביטויים מחדש. משל למה הדבר דומה, לספינה שבמהלך ההפלגה, פרצה סערה איומה בלב ים. מערכת ההיגוי של הספינה התקלקלה והאנייה הייתה נתונה ל"רחמי" הגלים העזים. כל גל שבא העיף את הספינה אל האוויר ולאחר נפילתה שוב הכו הגלים ללא הרף. מספר קילומטרים משם, נתקלה ספינה נוספת בתוך אותה סערה איומה, אך מערכות ההיגוי שלה נשארו תקינות, ויחד עם הצוות המיומן הצליחו לנווט את האנייה על מסלולה על אף הגלים והרוחות.
אם נשאל אדם, היכן הוא מעדיף לבלות את טיולו – וודאי שיעדיף את הספינה התקינה על פני הספינה המקולקלת, ולא משנה כמה הספינה השניה יותר גדולה, מרווחת ויפה מהשניה. אך מדוע? הרי הספינה הראשונה יותר חופשית! היא הולכת עם כל גל, כל רוח, איננה "כבולה" ומשעממת כמו האנייה השטה רק על הדרך הישרה, עם מערכת היגוי שאיננה מאפשרת שום נטייה ימינה או שמאלה "סתם כי בא לי".
אלא מובן לכל בר דעת, שהספינה ה"חופשית" משועבדת באמת לכל גל ורוח, היא איננה בת חורין לבצע את משימתה. דווקא האנייה ה"משעממת", בעלת מערכת היגוי התקינה מסוגלת להתגבר על הגלים ולבצע את יעודה, רק היא בת חורין באמת, היא מסוגלת לממש את ה"אני העצמי" שלה, להפליג בים ולא לטבוע.
החופש הוא האפשרות של האדם לעשות מה שהוא רוצה. אדם רוצה סוכריה כי זה מתוק, והוא פשוט אוכל אותה, הוא חופשי. לעומת זאת, החירות הינה האפשרות לרצות מה שאני רוצה. למה אני רוצה את הסוכריה? כי זה מתוק? והרי זה לא בריא, לכן אני באמת רוצה להימנע מהסוכריה. החירות היא היכולת להחליט באמת לא להיכנע לתאוות.
"מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת" אל תקרי חָרוּת אלא חֵירוּת. התורה מחנכת אותנו לחזור לעצמנו, להאמין ביכולת שלנו להקשיב לרצונות המקוריים שלנו.
שבת שלום, -חנן-


[1] רמב"ם הל' מתנות עניים: "שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ.. ומַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל".