פרשת ראה - בסיס אידיאלי

כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם, לֵאמֹר: יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר: נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.. הַכֵּה תַכֶּה אֶת ישְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב! הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב.. וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לה' אֱלֹהֶיךָ, וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד.

בפרשת השבוע אנו קוראים ציווי קשה ביותר – עיר הנידחת; עיר שרוב תושביה הוסתו על ידי אנשים מתוכה לעבוד עבודה זרה. ברגע שמגיעה דיווח כזה, הסנהדרין מבררת היטב, ואם אכן קיימת עיר נידחת באחת מערי ישראל- עולים כל עם ישראל למלחמת אחים על אותה העיר והורגים בחרב את העובדים, טפם ונשיהם. לאחר מכן שורפים את כל הרכוש וחל איסור לבנות עיר זו מחדש עד עולם. כשעוסקים בנושא זה, בדרך כלל המשפט הראשון שנאמר הוא דברי התוספתא _{(סנהדרין יד,א,ג)}: "עיר הנידחת לא היתה ולא עתידה להיות. ולמה נכתבה? לומר: דרוֹש וקבל שכר". אך מה כוונתם של דברים אלו? כשאלת דודו של ר' יוסף קארו _{(פירוש "תולדות יצחק")}: "יותר טוב לדרוש ולקבל שכר על דברי תורה הרגילים והתמידים, מאשר דבר שלא היה ולא נברא".

ראשית נשאל: מדוע מקרה עיר הנידחת 'לא היה ולא עתיד להיות'? בסקירה קצרה של המצוות עליהן נאמרה קביעה זו[1], נראה לכאורה שהסיבה היא טכנית. הסיבה לכך שדין בן סורר ומורה לדוגמה, אינו אפשרי, נעוצה בכך שהתנאים שעליו לעמוד בהם כדי להיות מוגדר כך, הם מוזרים ונדירים ביותר _{(ראה רמב"ם הל' ממרים פרק ז)}. בניגוד לגישה זו, בגמרא מופיעה דעה הסוברת שהעניין הוא מהותי: "אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו?! אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר". לפי רבי שמעון, דין זה לא בוצע משום שאינו מוסרי. וכך דעת רבי עקיבא בעיר הנידחת _{(תוספתא שם)}[2].

נתקדם אל הביטוי "דרוש וקבל שכר". הגישה המקובלת סוברת שעל אף חוסר הסיכוי הטכני להתרחשות המקרה, עלינו ללמוד מוסר מן המצווה. בהקשר שלנו, ציווי עיר הנידחת מלמדנו על סכנות הלחץ החברתי, ההסתה והמרידה המתחילה בקטן וּגְדֵלה בצורה מעריכית. אך אם נאמר שעיקור מצוות אלו למעשה נובע מפגם מוסרי, מה נלמד מהן? מדוע עלינו לדרוש בהן? הרב קוק נותן תשובה ישירה לשאלתנו_{(אגרות ראיה רסו)}: "השכר הוא המֶלַח המעמיד צביון הטוב על ידי תגבורת שנאת הרע בכל ענפיה", לימוד המצווה מחנך אותנו לסלוד מן הרע, ללא יוצא מן הכלל. "וכיון שהוא [המלח] עשה את פעולתו באורח לימודי, איננו מניח בפועל לרשע משחית באמת להשתרש כלל ועיקר". הלימוד מועיל לשימור הגישה הבסיסית הבריאה.

האם מותר לרצוח? לשקר? לא. אבל יש מקרים בהם מותר? נכון, אך צריך להכיר מהו הבסיס. לעיתים אנו נותרים פעורי פה אל מול ציוויים בתורה ודברי חז"ל הנראים קיצוניים ומנותקים מהמציאות. חשוב להכיר בערך לימוד הדבר בצורתו הבלתי תלויה ובלתי מתפשרת, כך נְשמֵר בסיס אידיאלי ומתוכו ניגש אל המציאות המורכבת בראיה נכונה.

            "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב", וכך תדרש ל-"בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" המורכב.     שבת שלום,  -חנן-

---

[1] אלו אשר מצאתי: בן סורר ומורה _{(סנהדרין עא,א)}, עיר הנידחת _{(סנהדרין עא,א)}, טומאת נֶפֶל _{(ירושלמי נזיר פרק ז הלכה ב)}, צרעת הבית _{(תוספתא נגעים ו,א)}, רציעת עבד עברי _{(אבן עזרא שמות כא,ה)}.

[2] החולק על אי ההיתכנות של עיר הנידחת הוא רבי יונתן, אשר ראה במו עיניו עיר הנידחת.