פרשות השבוע עוסקות במחלה גופנית מסויימת, הצרעת, בעקבותיה
נוצרים בגופו כל מיני נגעים, פצעים מסוגים שונים. האדם החולה מוגדר במקרים
מסויימים כטמא, והשאלה היא מדוע? מה מיוחד במחלה הזו שהיא מוציאה את האדם מן המחנה
ומבדלת אותו מן החברה בתיוג "טמא"?
חכמינו מסבירים שנגע הצרעת בא בעקבות חטא לשון הרע, כמו
שמצינו אצל מרים שדיברה במשה (במדבר יב,י), ואצל משה עצמו שדיבר בעם
ישראל (שמות ד,ו וברש"י). על חטא המבדיל ומפריד בין אנשים, העונש
המתבקש הוא הפרדה בין החוטא ובין סביבתו.
בפרשותנו ניכר הבדל הניסוח בין הסיפור על סוג נגע אחד
למשנהו: בנגע הראשון כתוב- "אָדָם כִּי יִהְיֶה..". בשני- "נֶגַע
צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם". בשלישי- "וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה
בוֹ" "אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה". וברביעי- "וְאִישׁ
אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ".
בפעם הראשונה שאדם מספר לשון הרע זו מעידה חד פעמית, לכן
הוא נשאר עדיין "אדם", אלא שיש בו איזו נפילה קטנה. לאחר מכן, כשהדבר
נהיה להרגל - הופך החטא לעיקר, כל הרושם של האדם זה חטאו, לכן קודם כל "נגע
צרעת", אחר כך הוא אדם. כמו אדם שכבר קוראים לו "הגנב".
לאחר המצב של התרגלות לחטא, התורה מציעה את התיקון – האדם
צריך להבין שהחטא הוא רק "בשר", אך נשמתו טהורה תמיד, החטא הוא רק כיסוי,
קליפה לנפש.
ברגע שהאדם הפנים את ההבנה הזאת, הוא כבר נקרא "איש או
אישה"! העליה לאחר הנפילה איננה סתם עליה, נראה כי האדם עולה יותר ממה שהיה
לפני החטא, הרמב"ם (הל' יסודי התורה ב,ז) מסביר שמדרגת "איש"
גבוהה מ"אדם". לפי דברים אלו, מובנת האמרה המפורסמת "במקום שבעלי תשובה
עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין".
הרב קוק (אורות התשובה יג,יא) מסביר את התהליך
ואומר, שהכאב המלווה את התשובה אינו כאב סתמי, אלא כאב מכונן. הצער על החטא מנקה
את האדם ומטהרו לקראת סולם ערכים חדש ואמיתי. בנוסף, התשובה מחדדת את החולשות ויוצרת
מודעות גדולה יותר מאשר המצב טרום החטא, בכך מחזקת את האמת, ולכן מתרחשת העליה
הגדולה.
שנזכה לחזור בתשובה בכל ליבנו, ולהבין שהצרעת היא חיצונית
לנפש. ונזכה לקיים את עצת שלמה: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ – שֹׁמֵר מִצָּרוֹת
נַפְשׁוֹ".
שבת שלום, -חנן-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה