"וְאֶתְכֶם
אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב, וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם
יִהְיוּ חָרְבָּה. אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם
בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם, אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי
הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם
עָלֶיהָ".
חלק נרחב מפרשת השבוע שלנו מוקדש ל'קללות', רשימת מאורעות לא נעימים
העלולים להתממש במידה ולא נלך בדרכי השם. התוצאה המרכזית של העוונות הינה כמובן
הגלות, ה"רווח" כביכול שנוצר מן הגלות מתואר בפסוקים כהשלמה לשנות
השמיטה שעם ישראל לא שמר כשהיה על אדמתו.
בפרשה הקודמת, בה קראנו על מצוות השמיטה, ישנו פסוק מיוחד במינו "וַיְדַבֵּר
ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר", ממנו לומדים חכמים - "מה שמיטה
נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כל המצוות כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן
מסיני". השמיטה מלמדת על כלל המצוות. אם כן, השמיטה היא מטרת הגלות ותמצית כל
המצוות, מה מיוחד כל כך בשנת השמיטה?
מצוות השמיטה היא בעצם דרישה מהאדם להתנתק במשך שנה שלמה ממקור הפרנסה
שלו, ממושא ההשקעה שלו, אחיזתו בארץ – האדמה. בנוסף, הלכה ייחודית קובעת כי אין
השמיטה נוהגת מן התורה אלא כשרוב ישראל בארצו. בהתחשב בעובדה שהגאולה לפי הנביאים
מוגדרת כאשר עם ישראל יושב בארץ ישראל[1], נמצאנו
למדים כי השמיטה הינה ריסון אופורית הגאולה.
כשעם ישראל חוזר לארצו קיים חשש מתמיד שמרוב עושר כלכלי וברכה בחקלאות,
ינטוש את דרכי הא-ל, ישכח את המשפיע ויבעט במקור כל הטוב. לכן ה' מצווה אותנו פעם
בשבע שנים להיזכר איך זה להיות בלי אדמה, בגלות, ומתוך כך להעריך את המתנה הגדולה
שניתנה לנו. סיבת היציאה לגלות המתוארת בפרשתנו היא אי-קיום מצוות שמיטה, או
במילים אחרות: הכפירה בטובה מתוך עושר. התרופה לכך היא הניתוק מהארץ, אחרי
מספיק זמן בגלות נלמד להעריך.
לצערנו ישנם עדיין יהודים שלא מעריכים את המתנה שנקראת גאולה, מדינת
ישראל. חז"ל צפו תופעה זו, וסיפרו לנו (פסיקתא רבתי לז,ב) ש"בשעה
שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג בית המקדש, משמיע להם לישראל ואומר: ענוים! הגיע זמן
גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים – ראו באורי שזורח". מלך המשיח עומד על
גג בית המקדש, ועדיין יש כאלה שלא מאמינים[2] (!) על
כך הסביר הרב צבי יהודה קוק שאנחנו מתפללים כל יום "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ
לְצִיּוֹן", שלא נהיה עוורים, שנדע לזהות את תהליכי הגאולה.
"מועדים
לשמחה לגאולה שלמה" שבת שלום, -חנן-
[1] "וּנְטַעְתִּים
בָּאָרֶץ הַזֹּאת"(ירמיה), "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם"(עמוס)
ועוד רבים, הגדרת הגאולה כקיום תורה ומצוות אינו מקורי. יחד עם זאת, קיום התורה
מחזק את אחיזתנו בארץ. ועיין אור החיים
ויקרא כה,כה-כח.
[2] לפי הסיפור
הזה, קיימת דרך להוכיח לאותם אנשים שזו אכן הגאולה והיא: אור המשיח שזורח. מהו
אותו אור? נביא את דברי הרב קוק ולא נוסיף: "אורו של משיח כשזורח בלב הוא מלמד
לכבד את הבריות כולם"(קובץ א, תתצא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה