"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד
בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר".
השבוע בעזרת השם אנחנו פותחים חומש חדש, חומש במדבר. כשמו
של הספר כן הוא - עוסק בתקופת המסעות במדבר, בסיומו עם ישראל נמצא ערב הכניסה לארץ
ישראל, בערבות מואב. נודה על האמת, הספר קשה לקריאה הן ברמה הלאומית והן ברמה
הפרטית. החל בביעור המתאוננים, דרך חטא המתאוים, מעשה מרים הנביאה, חטא המרגלים, קרח
ועדתו, תלונות על המים וכלֵה בִּזְניה אחר אלהי מדין.
המדבר הוא בעצם תקופת ה"בדרך ל.."; בדרך לארץ
ישראל, בדרך לגאולה שלמה, בדרך למנוחה. כולנו מכירים את ההרגשה כשמצפים למשהו
שנראה כל כך קרוב, אך הוא מתעכב ומתעכב... היצר הרע עובד שעות נוספות כדי ליאש
אותנו, 'ההמתנה אינה משתלמת' הוא אומר. דוקא את הזמן הקשה הזה של עם ישראל במדבר, הקדוש
ברוך הוא מתאר באור חיובי - "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ
אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
מכל תקופות הזוהר בתולדות עם ישראל, ה' לא בוחר ברגע הכניסה לארץ, גם לא ביציאת מצרים,
אלא בתקופת המדבר.
עם ישראל במדבר נמצא בשלב לפני השיא. השלב הזה מאופיין
ביכולת שלנו לתאר ולדמות 'בראש' את רגע השיא ואיך נרצה שהוא יהיה[1]. כשאדם
מתקבל למקום תעסוקה חדש ולפני היום הראשון, הוא מדמיין בראשו את האוירה הנינוחה,
העמיתים הנחמדים, ואיך נאמר - לא תמיד המציאות תואמת את הציפיות. יש משהו אידאלי
בשלב הציפייה על פני שלב ה'תכלס'. א-להים אומר לכנסת ישראל - "וְכָרַתִּי לָהֶם
בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא.. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם", יותר חזק מ"ונישאת
לי", וארסתיך לי.
המדרש מעמיק את ההתבוננות ביחס שבין אירוסין לה' ובין
נישואין לו (ע"פ רבה שמות טו,לא): "הָעוֹלָם הַזֶּה אֵרוּסִין
הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאֵרַשְׁתִּיךְ לִי לְעוֹלָם', וְלֹא מָסַר לָהֶם ה' לישראל אֶלָּא הַלְּבָנָה בִּלְבָד,
שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, אֲבָל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִהְיוּ נִשֹּׂוּאִין,
שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מוֹסֵר לָהֶן אֶת הַכֹּל".
הנישואין בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא אפשריים רק בימות המשיח. מדוע?
ימות המשיח הם הזמן בו עם ישראל יושב לבטח בארצו ללא דאגות
מיותרות[2], במצב
כזה אנחנו פנויים לעבוד את ה' באמת בצורה אידאלית ללא הפרעות. א-לוהים מבצע את
ברית הנישואין רק במצב בו נהיה בטוחים שהנישואין יהיו כמו האירוסין, בצורה אידאלית,
ואז - מוסר לנו הכל.
שנזכה לעבוד את ה' בנישואין כבאירוסין, במציאות כבאידאל,
"ביום חתונתו וביום שמחת לבו"
שבת שלום וחג שמח, -חנן-
[1] בדומה לזה כתב ריה"ל
בעניין הברכות (ספר הכוזרי מאמר ג',יז) "וְזֶה מִתּוֹעֶלֶת הַבְּרָכוֹת
לְמִי שֶׁהוּא רָגִיל בָּהֶם בְּכַוָּנָה וַהֲבָנָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְצַיְּרוֹת מִין
הַהֲנָאָה בַנֶּפֶשׁ וְהַשֶּׁבַח עָלֶיהָ לְמִי שֶׁחֲנָנָהּ וּכְבָר הָיָה מְזֻמָּן
לְהֶעְדֵּרָהּ, וְאָז תִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה בָהּ".
[2] שבת קנא,ב
"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד". ור' הקדמת רמב"ם
לפרק חלק, אות ה.
מעולה. זה גם בא לי בזמן טוב.
השבמחקאפשר כמובן לענ"ד לקשר זאת גם לחג. איזו ציפייה -מתן תורה! - איזו אכזבה - משה מתמהמה, עגל!... מעניין לחשוב שהתיקון של הדור קיבלוה הוא קשור לשלושה מי המתנה אחרים, אצל אסתר. ככה זה, לפעמים אם ההמתנה היא במתח, בחשש- דווקא מגיעים לדברים טובים. ואשרי אדם מפחד תמיד.
שבת שלום חנן!
אכן, אם כי הציניות צורמת בדבריך..
השבמחקאצל אסתר ימי ההמתנה היו מאופיינים בצום וצפייה שנגמרו בצורה טובה.
הרב קוק מסביר שהחשש מוביל לדברים טובים, אך מורך הלב משתק אותנו.
ברוך תהיה
חנן