פרשת ויגש - התשובה, הבחירה והנהגת השם

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ. וַיֹּאמֶר: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה, אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים..

בפרשת השבוע מגיע אל סיומו סיפור יוסף ואחיו ועימו מסתיימת (זמנית) ישיבת בני ישראל בארץ ישראל. בשבוע שעבר עסקנו בתהליך שעוברים האחים בעקבות גורלם המר, השבוע נעסוק בתגובת יוסף לחזרתם בתשובה והשלמת התהליך[1]. יוסף רואה את הסולידריות של האחים ובראשם יהודה ביחס לבנימין ולא מסוגל יותר להתאפק, הוא חושף את זהותו ונושא נאום קצר. בדברי יוסף אל האחים נמסרות שלוש השקפות שונות וסותרות לכאורה בדבר מעשה המכירה.

נקודת המבט הראשונה של יוסף על המכירה היא הקלאסית, האחים אשמים ואחראים בצורה מלאה על העוון הברור "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת"_{(שמות כא)}, הוא מטיח בהם "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". בשלב השני יוסף מעדן את המבט וקובע כי המעשה הוא רע כשלעצמו, אך מכוון לטובה, "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם". לאחר מעשה, אומר יוסף הצדיק, הכל לטובה, התגלגל מזה רק טוב, הוא אף חוזר על קביעתו זו עם מות אביו בסוף הפרשה הבאה "אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב". הגעתו של יוסף למצרים הצילה את העולם מסכנת רעב. האחים מכרו את יוסף מתוך שנאה כלפיו, ושנאת אח היא דבר חמור, אך במבט לאחור לולא השנאה הזו העולם לא היה מתקיים.

בסיום דבריו יוסף מרים את מבטם של האחים אל ההשגחה הא-להית, המקור העליון המקבל את תשובתם השלמה, "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים", כלומר: המעשה אינו שלכם, והוא טוב מצד עצמו שהרי ה' עשה אותו[2]. הקדוש ברוך הוא היה זקוק למעשה המכירה, והוא התגלגל לעולם באמצעות האחים.

הרב קוק _{(אורות התשובה טז,א1)} מסביר ששלבים אלו הם תוצאה ישירה של חזרה בתשובה. הנחת היסוד שעליה מבוססת מצוות התשובה היא שלאדם יש בחירה חופשית, וממילא הוא אחראי למעשיו; עליו לבחור בטוב ולמאוס ברע, לכן מצוות העשה בתהליך החזרה היא הוידוי, הכרה באחראיות זו. אולם, כאשר האדם שב בתשובה, הוא מסוגל להתרומם למבט הא-להי על המציאות, כזה שמחובר לתכנית הכללית של העולם. נבאר יותר: כל עוד לא חזר האדם בתשובה – רצונו קשור בחטא, ולכן הוא נידון עליו. אך ברגע שהאדם חוזר בתשובה ומבצע חֲרָטָה, הוא עוקר את רצונו מהמעשה וחוזר המעשה להיות ב'אחריותו' של ה'[3], בכך הוא הופך להיות חלק מהתכנית הכללית.

ונזכה לקיום הנבואה "וְטִהַרְתִּי אוֹתָם, וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים"   שבת שלום,  -חנן-

---

[1] חלק מהרעיונות הובא במאמר 'בחירה חופשית' למורי ורבי הרב אורי שרקי.

[2] במהלך מעשה המכירה ישנם מדרשים מופלאים על הפסוק 'וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם', "אָמַר רַבִּי אַחְוָה בַּר זְעֵירָא: עֲבֵרָתָן שֶׁל שְׁבָטִים זְכוּרָה הִיא לְעוֹלָם, תִּקְוָה הִיא לָעוֹלָם. וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם - מַאֲכִיל לֶחֶם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם"_{(רבה פד)}. וכן: " אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם: יְשִׁיבָה אַחַת שֶׁיָּשְׁבוּ הַשְּׁבָטִים בְּעֵצָה אַחַת לִמְכֹּר אֶת יוֹסֵף, כִּלְכְּלָה אֶת הָעוֹלָם שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן". המעשה עצמו נתפס כחיובי.

[3] כמובן שקיימת סכנה ברעיון זה, שהאדם יסתמך על התשובה כדי לחטוא. לכן הזהירו חז"ל _{(יומא פה)}: "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה". כשהאדם מסתמך ברגע החטא על התשובה, קשה לתהליך להיות שלם משום שמעורב בו רצונו של האדם מזמן החטא.

פרשת מקץ - גדולה תשובה

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת.. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת. וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ. וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם.

בפרשת השבוע שלנו מתרחש מפגש בין יוסף והאחים לאחר עשרות שנים של נתק. האיחוד הזה יכול היה להיות הוליוודי למדי לולא היו ליוסף תכניות אחרות. יוסף מוותר על החיבוקים והנישוקים הספק מזויפים ומעדיף למנף את המפגש למבדק אחדות בקרב בני יעקב[1]. חלילה לנו מלחשוב את יוסף כאחרון נוטרי הטינה, יוסף ב'כובע' המשנה למלך מצרים מזהה כאן הזדמנות ייחודית לחזרה בתשובה ותיקון הפשע של אחיו.

יוסף הצדיק יודע שאחיו רוצים לחזור בתשובה גמורה, שהרי הם מתחרטים לא רק על עצם מעשה המכירה, אלא בעיקר על הגורם לו, "וְלֹא שָׁמָעְנוּ". כתב רמח"ל _{(מסילת ישרים יא)} "כי לא המעשה הניכר ומפורסם בעושק ובגזל הוא לבדו האסור, אלא כל שסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו, כבר הוא בכלל האיסור". לאחר ששומע יוסף את הוידוי המיוחד הזה, חותר הוא לתשובה גמורה, כמאמר הרמב"ם בהלכות תשובה _(ב,א) "אֵי זוֹ הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה? זֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר שֶׁעָבַר בּוֹ וְאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ, וּפֵרַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה. לֹא מִיִּרְאָה וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ.. זֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה". יוסף מבקש מאחיו להביא אליו את בנימין כדי לבדוק אותם באותה סיטואציה שבה היו במכרם אותו עצמו, "בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ".

מעבר לשאיפת התשובה, ר' חיים בן עטר מוסיף לנו מטרה נוספת במעשי יוסף - הכפרה. במכירת יוסף לישמעאלים עברו האחים על איסור תורה האמור בעשרת הדברות "לֹא תִּֿגְנֹב", גניבת נפשות. יוסף 'תופר תיק' גניבה לאחים כדי "שיהיה הבושת על מין העון עצמו, ויכופר עונם"_{(אור החיים מד,א)}. בכדי לבאר את ההבדל בין תשובה לכפרה ניקח לדוגמא אדם שגנב במשך כמה שנים כמות גדולה של כסף. הרגע שבו הוא עוצר הכל ואומר לעצמו 'חטאתי, עשיתי כך וכך, מתחרט אני ומקבל על עצמי שלא לעשות כן' זהו רגע החזרה בתשובה. וידוי וחטרה לא יתקנו את הנזק שנעשה, ישנם אנשים תמימים שחסרים פיזית מכספם. רגע הכפרה הוא התיקון, השבת הממון לבעליו ובקשת מחילה. נמצאנו למדים כי קיים מצב של תשובה ללא כפרה, ומצב של 'כפרה' כביכול ללא תשובה[2].

יוסף מלמד אותנו נקודה מרכזית השוזרת את ספר בראשית כולו והיא: בקשת האחווה, אהבה בין אחים. החל מקין והבל, דרך יצחק וישמעאל, וכלה ביעקב ועשו. רק כשזו תתממש – תוכל להתחיל ההיסטוריה של העם היהודי.

שנזכה ויקוים בנו "וְנָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם"_{(בהפטרה)} שבת שלום,  -חנן-

---

[1] מעניין הוא סדר הכינויים לבני יעקב בפרשתנו: "וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף"_(מב,ג), "וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר"_(ה), "וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף"_(ו), "וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים"_(מג,טו).

[2] במצוות בין אדם למקום הכפרה היא תיקון ארצי של הפגימה בנפש האדם. פעם אחת שאל הרב זלמן מלמד את הרב צבי יהודה זצ"ל, האם מי ששב בתשובה מאהבה במצוות בין אדם למקום יש בו גם חלוקי הכפרה והוא צריך למרק חטאיו בייסורים, או כיוון שתשובה מאהבה הופכת את הזדונות לזכויות, לא צריך. השיב לו הרב: מבחינה רוחנית פנימית נשמתית אינו זקוק, אך מבחינת הצד הנמוך החיצוני שבנפש - הוא נפגם, וצריך מרוק. ואכמ"ל.