וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו.. וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר
בְּפִי בִלְעָם.. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר.. הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם
לֹא יִתְחַשָּׁב. מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל? תָּמֹת
נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.. וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו
וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.. וַיִּשָּׂא
מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר.. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
בפרשתנו אנו נפגשים עם שלל ביטויי ברכה לעם ישראל המגיעות משפתיים לא
צפויות. גם העיתוי של הברכות הוא לא הכי אידאלי מבחינת העם, ייתכן שזה קורה ממש כשהוא
עסוק בזימה עם בנות המואבים[1]. בלעם
רואה את הדבר הזה ואומר בין היתר "מה טובו אוהליך יעקב", ברכה על
הצניעות המופלגת שיש בעם ישראל, הדברים תמוהים.
ה' מלמד אותנו בפרשה, ובעקבותיו דוד המלך: "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה" ורק לאחר מכן אנחנו מבינים שבאמת "הִגְדִּיל
ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ". היכולת לקבוע את אופיו האמיתי של עם ישראל מחייבת עמידה
מבחוץ, בלעם מסוגל לדון באופן אובייקטיבי את המצב. הוא צופה מראש ההר, אך למטה בקרב
המחנה יש מי שראו את המציאות אחרת; העבירות, המשיכה אל בנות מואב, הקנאה השנאה והתחרות,
כל אלה היו עשויים להעיב על התמונה החיובית שמתאר בלעם. אבל אנחנו יודעים את האמת,
כבר הודיע שלמה המלך שממש כמו יצירת אמנות, הלכלוכים של האומה מתגלים דווקא כשרואים
תמונה חלקית, אבל בראיה כוללת, הלוקחת בחשבון את כל מרכיבי הזהות הלאומית, מגיעים
למסקנה ש"כולך - יפה רעייתי".
עמידתו מבחוץ דווקא, היא המרימה את בלעם מעל חשבונות קיטרוגיים של מה שנעשה
בשיטים בזמן נבואתו, עינו רואה את מעלתה העצמית של האומה. הוא מכיר בגדלותה עד כדי
רצון וכסיפה לגורל אישי הדומה לשל עם ישראל: "תְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ".
בהמשך לדוד ושלמה ולהבדיל בלעם, יהושע בן פרחיה[2]
מלמדנו בפרקי אבות (א,ו) שכמו בכלל, כך הדבר בפרט: "הֱוֵי דָן אֶת
כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת", לא נאמר כל אדם, אלא כל האדם, כשנדון את
חברנו בכללות אישיותו – נגיע בוודאי לכף זכות.
נסיים את דברינו בהערה חשובה. הלקח המרכזי מנבואת בלעם הוא
המשפט השגור בפי כל: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".
המון העם מפרש את המילים "לא יתחשב" כאתנוצנטריות דורסנית בה לעם ישראל
'לא אכפת' מהגויים. אלא שעלינו להבין שהמילה "יתחשב" בתורה פירושה: לא כלול
בחשבון[3], ולא אדישות
חלילה. בני אברהם שנבחרו כדי לקיים "ונברכו בך כל משפחות האדמה", בודאי שדואגים
לגורלם של כל הנבראים בצלם ומתעניינים במצבם. אלא שעל מנת לרומם את האנושות, יש הכרח
שלא להיות מנוי בכללה, ומתוך כך להשפיע שפע טובה לכל באי עולם.
ולקהילתנו נאחל שנזכה להאיר מאורנו המיוחד לכלל עם ישראל.
שבת שלום, -חנן-
[1] בקריאה פשוטה בפסוקים: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים"
ומיד – "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב". והרי לשיטים
הגיעו מיד בבואם, כמסופר בפרשת מסעי "וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ
בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת
עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב".
[2] דווקא הוא, נשיא הסנהדרין, אדם בעל תפקיד שיפוטי מאין כמוהו מלמדנו כלל חשוב
זה. בדרך אגב נזכיר שתלמידו, הלוא הוא ישו הנוצרי, דן את ר' יהושע לכף חובה כשלא
ענה לו באמצע קריאת שמע (הסיפור המלא במסכת סוטה מז,א).
[3] לדוגמא(שמואל
ב ד) "בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת
תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן", דהיינו: בארות כלולה בנחלת בנימין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה