וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר
בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת
קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר,
הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו
בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל.
בפרשת השבוע נקרא על הגמול שמקבל פִּנחס בעקבות מעשהו
הנועז. המעשה של פנחס הוא יוזמה עצמית לעשיית אקט לא מובן מאליו, במקום ובזמן
הנכונים, למרות שרוב האנשים היו מהססים מאוד לפני ביצועו. מאין לו לפנחס האומץ?
חשוב לדעת, שמי שהורג ללא פסק של בית דין יכול לגרום נזק
גדול, לכן הדגישה התורה שאצל פִּנחס המעשה היה מתאים. בנוסף, מציינת התורה את
השושלת המפוארת של פנחס, ואולי יש בכך משום נתינת הסבר למניעיו[1]. לאהרן
הכהן היו ארבעה בנים, מתוכם שניים - נדב ואביהו, הקריבו מדעתם קטורת זרה והדבר עלה
להם בחייהם. ממעשה זה אנו למדים על הנטייה העצמאית במשפחת אהרן הכהן ובעקבותיה גם הנכד
פנחס.
בספר שמות נאמר "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות
נחשון", וחז"ל שואלים (בבא קמא קי): וכי לא נדע לבד שהיא
אחות נחשון אם מסופר לנו שהיא בת עמינדב? למה לנו עודף אינפורמציה? מכאן, עונים
חכמים, "הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה" כי רוב הבנים דומים להם. אם כן,
צאצאי אהרן ואלישבע אכן עונים לקריטריונים שקבע נחשון בקפיצתו לים סוף, האיש הנכון
בזמן ובמקום המתאימים בכדי להכריע את הכף לטובת ישראל[2].
אם כן, שני בני אהרן דמו לנחשון, ומהבן השלישי יצא פנחס שגם
הוא היה בעל יוזמה עצמית. בעזרת מגילת רות, נוכל להתחקות אחר שורשיו של עמינדב.
"פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן, וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם, וְרָם הוֹלִיד
אֶת עַמִּינָדָב", הסבא פרץ בן יהודה, הלא הוא אשר כבר בלידתו "פָּרָץ".
מקור תכונת התעוזה היא תמר, שאף היא לקחה יוזמה ועשתה מעשה בלתי רגיל כדי להיות
חלק ממשפחת יהודה ולהביא גאולה לעולם.
המדרש (רות רבה ח,א) מרחיב את אילן היוחסין: "וְאָף
תָּמָר שֶׁלְּקָחָהּ יְהוּדָה זְקֶנְכֶם, בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם בֶּן נֹחַ". מה
אנחנו יודעים על שם? המילה 'שם' פירושה מטרה, כמו השאלה הנפוצה "לשם
מה?" לאיזו מטרה. יש לו מטרה משיחית, הוא המלך הראשון בארץ ישראל – "מַלְכִּי
צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". היוזמה והפריצה עוברות בגֵנים.
יחד עם זאת, יש מרכיב של פריצה ונועזות הטומן בחובו גם סיכון
של מעשים שאינם ראויים. דניאל ניבא: "וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ
יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ", הרמב"ם(איגרת תימן)
מסביר שפסוק זה נאמר על ישו הנוצרי. כך שהפורצים עלולים לגרום גם נזק רב כשחסרות נאמנות
ויראת שמים.
שנזכה לקיום "יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרוֹצִי,
וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי, עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי, וְנִשְׂמְחָה
וְנָגִילָה" שבת שלום -חנן-
[1] עיקרי הדברים מפי מו"ר הרב אורי שרקי.
[2] ראיתי לנכון להביא את דבריו המתוקים של האור החיים בשמות יד,טו: "שישראל
היו נתונין בדין: מה אלו עובדי ע"ז אף אלו עובדי ע"ז, ודבר ידוע הוא כי
כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים.. והנה לצד
שראה אל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין.. אמר למשה תשובה נצחת: מה תצעק אלי?
פירוש: כי אין הדבר תלוי בידי, הגם שאני חפץ עשות נס כיון שהם אינם ראוים -
מדת הדין מונעת, ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת. ואמר אליו:.. זאת העצה היעוצה
להגביר צד החסד והרחמים: דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם, ויסעו אל הים
קודם שיחלק".
יישר כח!
השבמחקומצד שני לכל הדרשה היפה, עבודתו של הכהן (לפחות החלק המקדשי שבה) היא מאוד טקסית, וכמעט לא נותנת מקום לפריצה ונועזות. מאוד מדוייקת.
מעניין.
שבת שלום וד"ש ליניב.
זה בדיוק מידתו של הקדוש ברוך הוא לאיזון.
השבמחקראה עוד אור החיים על הפסוק "תחת אשר", הקשר בין המתנה לפינחס ובין המעשה.
שבוע טוב ובהצלחה.