‏הצגת רשומות עם תוויות שיווק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שיווק. הצג את כל הרשומות

חג חנוכה - על פרסום ושיווק יהודי

"מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד! וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וְנֵרוֹת וּמַדְלִיק" (רמב"ם הל' חנוכה פרק ד).
"מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד"! כך מתאר הנשר הגדול את תקנת חכמינו. בעוד כמה ימים נעמוד כולנו בהתרגשות סביב החנוכיה ונדליק אור גדול בעולם. המטרה בהדלקת הנרות ברורה לכל: "פִּרְסוּמֵי נִיסָא" – בהדלקת החנוכיה אנחנו מפרסמים את הנס הגדול שאירע כשניצחו המכבים את היוונים בקרב שנראה היה חסר סיכוי, ואת הנס בתוספת השמן מהכד הקטן שנמצא במקדש. חייבים אנו להודות: פרסום בשיטה זו הוא תמוה ביותר. כל איש שיווק מתחיל יגיד שזאת אולי הדרך הגרועה ביותר לפרסם.
העיקרון היסודי בפרסום היא: תפוצה. הבה נִתלה שלטי חוצות גדולים בכל מקום! אך המצווה היא דווקא בנר. אז נעשה נרות גדולים, מדורות ענקיות! אומר השולחן ערוך: "אֲפִלּוּ לְנֵר אֶחָד אֵינוֹ עוֹלֶה, לְפִי שֶׁהוּא כִּמְדוּרָה" (סימן תרעא). אז לפחות נדליק את החנוכיה בכיכר העיר! אומרים לנו חכמים: "נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ"(מסכת שבת). את המצוה מקיימים בנר, קטן, בכניסה לבית. מדוע?  חז"ל באו ללמד אותנו דבר או שניים על נצחיות העם היהודי. אומתנו התקיימה ושרדה כל שנותיה בזכות הנר הקטן. אמנם היו גדולי עולם וחכמים אדירים לאורך הדורות, אבל בסופו של יום: היהודי הפשוט, ששר שירי שבת על שולחן ביתו, שהניח תפילין כל יום, הוא הנושא את הנצח על כתפיו[1].
"כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן", לא סתם שיר, טמון בו עומק. אין יהודי כמעט, גם רחוק מקיום רוב המצוות, שאינו מדליק נרות חנוכה. הנס הוא אנחנו. האורות הקטנים מרכיבים את העם שמפיץ את אור ה' בעולם- "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ" (ישעיה ס). אחד הדברים המדהימים הוא שכל מי שמדליק חנוכיה מהדר במצווה זו כמנהג 'מהדרין מן המהדרין'[2]. כשזה קשור לעצם החיים של עם ישראל – כולנו חסידים, כולנו מהדרים. את מה אנחנו מפרסמים? את סוד הקיום שלנו; מי שמתפרסם בזיקוקים ובאורות נוצצים על עצים – כַּלֵה כעָנן. אנחנו "עַם הנֵרוֹת".
המכבים בנצחונם החזירו מלכות לישראל יותר ממאתיים שנה. ומאז חיכינו, עד לפני 70 שנה. הגלות הייתה ארוכה, אבל האור הלאומי של ישראל חזק מהגלות והעצב, ומאיר יותר מהם. אנו תפילה שבעזרת השם האור שלנו, כל אחד ואחד, ילך ויאיר עד אשר נזכה להביא שמן חדש וטהור מזיתי ארץ ישראל, "ושם נדליק המנורה, בבית שוכן מעונַה", במהרה בימינו אמן.

            "וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם"(ישעיה נח)           חנוכה שמח ומלא אור!



[1] ובלשונו של הרב קוק: "אמנם כח החיים הגדול הטמון בהאור הצנוע שבנר החנוכה, הוא מבטיח לנו את בטחונו של הנצחון של נצח ישראל" (מאמרי ראיה – נר חנוכה).
[2] כתוב בהלכה שהמהדרים מדליקים נר עבור כל אחד מבני הבית. ישנה מחלוקת ראשונים האם רק עבור כל אחד מבני הבית הגדולים, או גם בני הבית הקטנים. לדעה הראשונה, המטרה היא מעין "הוצאה ידי חובה", לכן רק אלו המחוייבים במצוות נחשבים. לעומת זאת, הדעה השניה סבורה שבהתאם לעיקרון פרסום הנס, גם ההידור מפרסם את הנס ביתר עֹז: תראו כמה יהודים יש! עם ישראל חי! לכן נדליק נר עבור קטנים (ויש שהחמירו גם לעובר שברחם).

פרשת במדבר - אמנות השיווק

לאחר החיזוק שקיבלנו בשבת שעברה, אנחנו יכולים לעבור לפרק הבא במסע של עם ישראל במדבר לכיוון הארץ המובטחת עוד מימי האבות. במסעות אלו, תופסים תפקיד מרכזי הלויים. כבר בראש הפרשה מודיע ה' למשה שהם לא חלק מהמפקד הרגיל, מכל מיני סיבות[1].
ישנן שלוש משפחות בשבט לוי; גרשון קהת ומררי. באופן מפתיע למדי, תפקידם של בני קהת נמצא בפרשת השבוע שלנו, ותפקיד שתי המשפחות האחרות מופיע בפרשה הבאה, פרשת 'נשא'. מתעצמת השאלה לאור העובדה שהמילה "נשא" מופיעה גם אצלנו בפרשה (ד,א) ואפשר היה להתחיל את הפרשה הבאה כבר בפרשתנו בתחילת הדיבור על תפקידי הלויים. בנוסף, אצל בני גרשון נכתב "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם", מה פשר הביטוי הזה? "גם הם"? מישהו חשב לא לספור אותם[2]?
תפקידי המשפחות מחולקים כך: בני קהת נושאים את כלי הקודש; ארון, שולחן, מנורה וכו'. בני גרשון נושאים את יריעות המשכן, ובני מררי סוחבים את הקרשים והעמודים. אפשר לומר בעצם שאחד נושא את התוכן, הַפְּנִים, השני את המעטפת, והשלישי את הבסיס, היסודות. בני קהת קיבלו את התפקיד המרומם ביותר, ללא ספק. גם בני מררי, שנושאים את היסודות ירגישו סיפוק בכך שבלעדיהם שום דבר לא עומד והם ה'כלי' ביחס ל'אור'. אך האמת, התפקיד באמצע הוא המתסכל ביותר, בני גרשון, המעמד הבינוני הזה. בחסידות יגידו שבני קהת הם בבחינת 'אור פנימי', ובני מררי בבחינת 'אור מקיף', אך מה ייחודם של בני גרשון? מה יש בהן באותן יריעות?
נמשיל את העניין בעזרת מבט על עולם העסקים. בכל חברה יש המנכ"ל, חברי ההנהלה, הם המוח, ההחלטות, עוסקים בדברים הפנימיים ביותר, הם יקבלו את פרסי הנובל. בקצה השני יש היצרנים שהם בעצם המוציאים לפועל בתכל'ס את כל ההחלטות והרעיונות הגדולים, מחברים בורג לחומר, הבנאים. אבל כל עסק מתחיל יודע שבלי פרסום טוב, בלי שיווק מקצועי – אתה לא מוכר שום דבר. בלי מעטפת טובה – כל ההחלטות והמוצרים נשארים על המדפים. בני גרשון הם אנשי המעטפת, היריעות שעל ידם יכול עם ישראל להתחבר לקודש ולא להישרף ממנו "וְלֹֽא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵֽתוּ".
בין מי שיעשה אקזיט למי שעובד כפיים, נמצא אדם ששואף תמיד להיות מנכ"ל, אבל לא יכול בחיים להיות מררי. זה הוא גרשון. הוא כל כך קרוב לקהת, לתוכן, אבל לא שם. סחיבת קרשים היא ממנו והלאה. העניים יעשו הפגנות כי הם עניים, גרשון הוא גבוה מהעני, אבל הוא ממש לא על מי מנוחות, הוא מייצג במידת מה את מעמד הביניים.
על גבי זה, נתבונן בעניין נוסף. בני קהת אינם אַמוּנים על פירוק הכלים. בגלל עודף קדושתם של הכלים, הכהנים הם המכסים אותם, קהת רק סוחבים. בני גרשון הם בעצמם מפרקים את המשכן, מסירים את היריעות, ואז בני מררי, כמו קהת, באים ולוקחים את העמודים. אומנותם של בני גרשון היא מלאכת הפירוק, הם ההופכים את האוהל השלם לפרטים. המשווק לא מביא לנו פרוייקט דיור אל הפגישה, גדולתו נמדדת בהצלחה לפרק את הנושא הגדול ולהראות את החלק שמייצג בצורה נאמנה את הכלל. קל וחומר בקדושה ורוחניות; יש לנו רעיונות גדולים, הדרך להעביר אותם לאחרים- זו אומנות הפירוק. לנתח את הענק לחלקים ולשמור על אותנטיות, כך שגם אחרי השיחה – תהיה לשומע יכולת הרכבה בעצמו.
                        שנזכה להיות משווקים טובים של הקודש   שבת שלום וברכת 'מועדים לשמחה לגאולה שלמה',  -חנן-





[1] הסיבה הידועה שבהן מופיעה במדרש רבה (א,יב): "אֵין שִׁבְחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁיִּמָּנֶה לִגְיוֹנוֹ עִם הַלִּגְיוֹנוֹת". משרתי המלך לא נִסְפּרים באותה נשימה עם אחרון החיילים הפשוטים.
נקודה מעניינת למחשבה: מדוע אפוא נמנים הלויים מגיל חודש ושאר העם רק מגיל עשרים?  אשמח לקבל רעיונות במייל.
[2] דברים ששמעתי מפי מורי הרב יצחק שוראקי שליט"א, ראש בית המדרש למנהיגות רבנית חברתית "שערי עוזיאל".