תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ
פסוק/ציווי מיוחד במינו מופיע בפרשתנו, תוך
כדי רשימת מצוות והוראות, משה אומר לכל אחד ואחת מאיתנו להיות תמים. מה פירוש הציווי הזה[1]? מהי
אותה תמימות הנדרשת במערכת היחסים שלנו עם הקדוש-ברוך-הוא?
ראשית כל, חלק מפרשני המקרא סבורים שאין
כאן ציווי כלל, אלא מעין תיאור מציאות. נאמר במדרש (לקח טוב):
"אם לא עשית כל הדברים האלה האמורין בענין, הרי אתה תמים לפני ה' אלהיך".
זאת אומרת שכהמשך ישיר לשאר מצוות הפרשה, אם תישָּמר מכל אלו[2] – הרי
הגעת למצב של שְלֵמוּת. לפי ה'אור החיים'
הציווי הוא פשוט להיות עם ה', והתמימות היא הבטחה: "אם תהיה עם ה' -
תמים תהיה ולא יחסר לך דבר".
בקרב רוב החכמים, זהו אכן ציווי, ומהותו
שנויה במחלוקת. רש"י הקדוש מסביר שהציווי הוא: "1. התהלך עמו בתמימות 2.
ותצפה לו, 3. ולא תחקור אחר העתידות, אלא 4. כל
מה שיבא עליך קבל בתמימות". על כל אחת מהמילים אפשר להתעכב, ואני ממליץ. אך
בגדול- אדם צריך לעשות את ההשתדלות המוטלת עליו, מעבר לזה אין עניין לחקור על
העתידות בכל מיני אמצעים חיצוניים. נתפלל ונפנים שבורא העולם דואג לבניו אהוביו וכל
מה שקורה הוא ודאי לטובה.
השנה התוודעתי גם לדעתו של הרב שמשון רפאל
הירש זצ"ל: "התמים מבטל את עצמו לה' בגורלו ובמעשיו ודעתו נתונה רק לתפקיד
המוטל עליו.. וכל עניין שהוא מעבר לחובתו איננו משבית את מנוחתו... הוא שליו
ודאגה איננה חודרת אל לבו". תמים תהיה – שָלֵו תהיה. תתנהל בנחת בעבודת השם,
לא לדאוג ולהיות לחוץ כל רגע, זו ברכה גדולה בכל תחום ובעיקר מול השם.
שנזכה לקיים את מצוות התורה, להתברך
בתמימות, לדעת שבאמת הכל לטובה, ולעבוד את השם מתוך נחת..
"מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ?
הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" (תהילים
טו) שבת שלום, חנן ש.
לא יודע למה טענת אחרת, אולי ד"ת פשוט - אך פשטותו נאה.
השבמחקאסף.