"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל
וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב". רש"י: מנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני
המקום בהם.
חודשיים לפני הכניסה לארץ ישראל, נושֹא משה נאום פרידה מעם
ישראל המשתרע על פני חומש שלם – ספר דברים. הפרקים הראשונים של הנאום עוסקים
בתוכחה ובסקירת החטאים של עם ישראל בזמן מנהיגותו של משה. ועל תוכחה זו נאמר במדרש
דבר מדהים: "אמר הקדוש ברוך הוא: חביבה עלי תוכחת
משה לישראל כעשרת הדיברות". וממשיך המדרש: "ולא עוד! אלא שעשרת הדברים
כשאמרו עליהם 'נעשה ונשמע' לא המתינו מעט עד שמרדו בהן ואמרו (לעגל) 'אלה אלהיך ישראל'.
ודברים הללו (של משה) החזירו את ישראל למוטב, ודיבקום
בה' ובתורתו, שנאמר ואתם הדבקים בה' א-להיכם". ננסה להתחקות אחר ייחודיותה של
תוכחה זו מתוך המקורות.
משה מוכיח את העם תוכחה שזוכה להשתוות לעשרת הדברות, ואת
שונותהּ של תוכחה זו לעומת תוכחה סטנדרטית ניתן לראות בכמה מאפיינים: 1- משה בוחר חטאים
מאוד מסויימים מתוך כל העוונות שהיו במדבר[1];
לדוגמא: לא הזכיר את קברות התאווה, או מחלוקת קורח ועדתו. 2- תוכחה רגילה נעשית
בזמן החטא, שהרי עיקר כוונתהּ כדי שלא יחטאו, כאן התוכחה מאוחרת בכמה שנים.
3- משה מוכיח את מי שלא חטא, שהרי בזמן הנאום כבר מתו כל דור המדבר שאליהם
לכאורה הדברים מופנים. 4- התוכחה נעשית ברמזים, והפיענוח קשה למדי. 5-
החטאים מוזכרים שלא כסדרם הכרונולוגי. כל אלו מכוונים אותנו לכך שיש כאן
משהו מיוחד.
אנחנו מבינים שזו לא תוכחה רגילה המיועדת להעמיד את החוטא
על טעותו כדי שלא ישוב לחטוא. כאן מדובר בסוג אחר של תוכחה, כזו הבאה לבנות את האדם ולגדלו. הנאום של משה אינו מתייחס
לעצם מעשה החטא, אלא מטרת הדברים להסביר לעם ישראל את מעלתו ושרשי מידותיו כפי
שהתגלו מתוך חטאיהם. תכלית התוכחה היא לתיקון המידות וללמד את בני ישראל את גובה המעוף
השמור למי שמשתמש בכוחותיו כראוי. לכן אמר משה
את התוכחה סמוך למיתתו, כך יודעים בני ישראל בוודאות שזה לטובתם, ולא שמשה דואג
לנוחות ההנהגה שלו. ברגעים אלו דברי משה נכנסים עמוק ללב השומעים שפתוחים להקשיב.
פעמים רבות בחיים אנחנו רואים אנשים שעושים דברים לא הגונים
לטעמנו. מלמד אותנו משה קודם כל לחכות, להמתין.
שנית- לזהות מה השורש שמתחת להופעה הנקודתית. לאחר
מכן, משה לא בא להזכיר להם את קלקלתם, שיש בזה איסור אונאת דברים[2], אלא עלינו להנחיל לאדם את עומק
מהותו הפנימית, כוחות הנפש, מתוך פרספקטיבה רחבה. וכשמדובר בעם, הזכיר משה חטאים
שלאו דווקא השומעים עצמם חטאו, אלא ללמד אותם את הכוחות הטבועים בDNA הלאומי שלהם, ומתוך כך
לצמוח ולהצמיח לקראת הכניסה לארץ.
ובהפטרה
"אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ"! אותו כח
בנפש, נהיה לבן שבת שלום, חנן ש.
[2] "לא תונו איש
את עמיתו - באונאת דברים. הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים"
(ב"מ נח)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה