פרשת תצוה - לובשים תפקיד

וְאַתָּה, הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי; אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ: חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.

בפרשת השבוע נמשיך לקרוא על הקמת המשכן וכל הנלווה לה. כחלק מהכנת הקרקע לעבודה במשכן, ה' פוקד על משה להכין בגדים מיוחדים לכהנים, ובגדים נוספים לאהרן הכהן הגדול. כבר שאלו חכמים _{(ירושלמי יומא ז,ג)} "מפני מה כהן גדול משמש בשמונה בגדים? ר' חנניה חברין דרבנן[1] אמר:  כנגד ברית המילה שהיא לשמונה ימים". כלל גדול בידינו הוא שחכמים לא קושרים שני דברים באקראיות רק בגלל איזה עניין משותף שולי. לכן עלינו לשאול: מה הקשר בין מצוות מילה לבין בגדי הכהונה?

במדרש _{(ילקוט שמעוני, ירמיה שכא)} מובא דו-שיח בין השבת לברית המילה; השבת אומרת 'אני גדולה מִמֵּךְ, שהרי בי שבת הקדוש ברוך הוא ממלאכת עולמו', אמרה המילה 'אני גדולה ממך, שאלמלא אני – לא נברא העולם! שנאמר "אִם לֹא (אלמלא) בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה - חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" '. המדרש מכריע שמילה גדולה מן השבת משום שהשבת נדחית בפני מצוות מילה.

והנה, גם מצוות הכהונה דוחה את השבת, שהרי מקריבים קרבנות תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם בשבת. מסביר רבנו יוסף חיים _{(ה"בן איש חי")} שמצוות המילה ומצוות עבודת המקדש שוות בדרגתן. כשם שהמילה היא 'כרטיס הכניסה' לעם ישראל, כך עבודת הכהנים היא סמל ההשתייכות לעם הסגולה באמצעות שליחים נאמנים.

בעזרת הבנה זו אנו מסוגלים להבין את המשפט התמוה לכאורה - "מה קרבנות מכפרין - אף בגדי כהונה מכפרין" _{(זבחים פח,ב)}; קרבן מכפר זה עוד מובן, אבל בגדי הכהונה? כיצד בגדי כהונה מכפרים? כאן אנחנו לומדים שיעור גדול- יותר ממה שהאדם לובש בגדים, הבגדים מלבישים את האדם, בתפקיד. הבגדים בתפיסה הרווחת הם 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת' בלבד, זאת אומרת שהזולת מתייחס אלינו שונה בהתאם ללבוש[2]. יחד עם זאת, יש מכשול שה'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת' יהפך למן השפה ולחוץ, קנקן יפה בלי כלום בפנים. על כך מוסיפה התורה פן נוסף לבגדים- "לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי", גם בחדרי חדרים האדם לבוש _{(שולחן ערוך ב)}, כי הבגד פועל על האדם גם בצורה פנימית, "שמכניסין קדושה לכהן"_{(ר' צדוק מלובלין)}. הדברים מפורשים במאמר חז"ל: "בזמן שבגדיהם עליהם - כהונתם עליהם; אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם"_{(סנהדרין פג)}. 'בגדי הכהן מכפרים' על כלל ישראל, כי הם מגדירים את תפקידו של השליח, שבט לוי.

בניגוד למנהג הגויים שכשאדם נפטר, קרוביו מורטים שערות או שורטים את הבשר, ביהדות ההלכה היא שקורעים את הבגד. מות הקרוב אינו בא לדכא, אין אנו מחסירים מגופנו ומיכולת השפעתנו בעולם, אלא הוא סימן לנו לבחון מחדש את תפקידנו בעולם ולקבל עלינו ולו חלק קטן מן האדם שהלך לעולמו.

ויקויים בנו "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה', עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים"_{(ישעיה נא)} שבת שלום,  -חנן-

---

[1] משמו של החכם המוזכר בתלמוד, 'רבי חנניה חברם של החכמים', אנחנו למדים על חשיבות הקרבה לגדולי הדור.

[2] בשנת 1974 נערך ניסוי מילגרם הידוע. אחת ממסקנות הניסוי היא שרמת הציות גדלה כשהמציית לבוש כבעל תפקיד.