" 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ'. אָמַר
רַבִּי יִצְחָק: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה
בִּירָה [ארמון] אַחַת דּוֹלֶקֶת, אָמַר: תֹּאמַר
שֶׁהַבִּירָה הַזּוֹ בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ:
אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. כָּךְ, לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר:
תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא וְאָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם" (בראשית רבה לט)
אחרי הכרת העולם בפרשת בראשית, הכרת האנושות בפרשת נח,
השבוע נתחיל לעסוק בלב שבאיברים – עם ישראל. לידתו של עם ישראל במציאות היא בפנייה
הא-לוהית אל אבי אבות האומה – אברהם אבינו[1].
השאלה היא: מדוע? במה זכה אברהם להיות שליח הא-ל למשימת "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל
מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"? קיימות שתי תשובות ידועות בנושא הזה. דעת
הרמב"ם היא שההתגלות לאברהם נבעה ממה שהוא עשה, הוא חקר ובדק ובסופו
של דבר הגיע למסקנת האמונה וה' נגלה אליו. לעומתו סובר המהר"ל שההתגלות אליו
היא כתוצאה ממה שהוא יעשה, כדברי ה' "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה
אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה
וּמִשְׁפָּט".
השפת אמת מסביר בכיוון של הרמב"ם ומסביר שהאמירה
"לֶךְ לְךָ" הייתה מופנית לכלל האנושות, ואברהם היה היחיד ששמע אותה.
באותה דרך, במדרש המובא בראש הדף מתוארת מציאת אברהם את הא-להים כתהיה על ארמון
שעולה באש, כל בני האדם יכולים לראות את הבירה הדולקת, אך אברהם הוא הראשון ששאל:
איפה בעל הבית.
לביטוי 'דולקת' שתי פרשנויות: לדעת רש"י, אברהם ראה
בירה מוארת, הוא ראה את נפלאות העולם, את הדיוק וההרמוניה שבו ומכך אמר: בוודאי יש
מסדר לכל זה. הכרה בה' מתוך חוויה חיובית. לדעת 'עץ יוסף' אברהם ראה בירה נשרפת,
הוא נפגש עם הרוע שבעולם, האנדרלמוסיה, ושואל: יש בעלים לעולם, איפה הוא? למה הוא
לא מכבה את השריפה? איפה א-להים היה ב____? אברם האלמוני בשלב זה נמצא בדיסוננס
קוגנטיבי: מצד אחד יש בורא לעולם, מצד שני יש רֶשע. יש שיגידו: יש רשע = אין
א-להים. אבל אברהם מאמין שה' קיים, אז כיצד ייתכן רשע? מהי תשובת בעל הבירה? אני
פה. שאלת אברהם רק מתעצמת: אתה פה, מדוע אינך מכבה את הדליקה?
נתבונן בתשובת ה' לעומק. ה' פונה לאברהם: למה אתה לא
מכבה? כשאדם נתקל ברוע בעולם לא ישאל איפה א-להים אלא איפה האדם. הקדוש ברוך הוא כביכול
נמצא בתוך הבירה וקורא לאדם: כבה את השריפה! תציל אותי! "תְּנוּ עֹז לֵא-לֹהִים"!.
מי שמצליח לראות את הבירה נדלקת, הוא זה שמקבל את האחריות על הצלתה. מי שמאמין –
מקבל על עצמו לתקן. יש א-להים, יש רֶשע, ויש אדם למנוע רשע; להוסיף אורה ומעשים
טובים, אפילו בזירה הקטנה שלו[2]. אברהם
מצליח לזהות את הרע ולכן ה' נגלה אליו ובוחר בו כאבי האומה המחויבת לתיקון העולם,
כפי שמתבטא בנסיון הצלת סדום.
כשלאדם (או:אומה) ניתנת אחריות, היא ממלאת את חייו במשמעות
אדירה ומגבירה אצלו את כח היום-יום. כפי שנאמר בהפטרה "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ
כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא
יִיעָפוּ".
שבת
שלום, -חנן-
[1] מעניין הוא ההבדל בין אברהם אבינו
למשה רבנו. דמות האב מול דמות הרב, לימוד חי מדוגמא מול לימוד מספר
והסברים. בידי משה נתנה התורה, אך אין ביטוי 'א-להי משה' כמו שקיים 'א-להי אברהם'.
[2] שמעתי מפי הרב י. שוראקי
שלפעמים בהיסטוריה אנו נפגשים בתנועות כפירה הרוצות לבטל את המצוות והחובות בכדי
להסיר אחריות מתיקון העולם. ייאוש מעין זה נמצא בנצרות, ואולי נבע מהפיכת הרב (Priest) לאב (Father).
שכוייח! אשריך על ההתמדה (אפילו אני כבר לא מתמיד להגיב, ואתה עוד מתמיד לכתוב...)
השבמחקדרך אגב - אני קצת מריח מהמדרשים שעיקר ה"איפכא מסתברא" שכנגדה בא אברהם היא ההבנה שאין *מנהיג* לעולם, ולא שאין *בורא* לעולם. כלומר, יותר כוזרי מול פילוסוף.
יש כמובן התמודדות היום בעצם השאלה, האם יש *בורא* לעולם? זו שאלה מקדימה, שבלי תשובה עליה קשה להגיע לשלב הבא, שלב ההשגחה וההנהגה.
שבת שלום!
התשובה היהודית היא שיש משגיח ולכן יש בורא.
השבמחקראה עולת ראיה על "מודה אני". בקצרה: מודה אני משמע אני קיים. ברגע שיש מישהו להודות לו ודואג לי, זו נקודת היחס לחיים.
שבת שלום