ט"ו באב - שידוכים על קצה המזלג

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶן יוֹצְאוֹת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין כְּדֵי שֶׁלֹא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב מַאי הִיא? א': שֶׁבּוֹ בִּטֵּל הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה פְּרוּזְדָּאוֹת שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים. ב': יוֹם שֶׁהֻתְּרוּ שְׁבָטִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה. ג': שֶׁבּוֹ זְמַן קְצִיצָה יָפֶה לָעֵצִים, שֶׁכָּל עֵצִים שֶׁנִּקְצָצִים בּוֹ אֵין עוֹשִׂין מַאֲכֹלֶת [תולעת]..

בתחילת השבוע צייַנּו את חורבן בית המקדש, והנה הערב אנחנו נכנסים ליום השמח ביותר (!) בלוח השנה היהודי לפי חז"ל. שאלת השאלות היא: למה? מה יש ביום הזה שהופך אותו לכל כך שמח ומיוחד? במקורות אנחנו מוצאים לפחות שישה אירועים[1] שהתרחשו באותו תאריך. השבוע נעמוד על כמה מהם ומתוכם נלמד לחיינו.

הסיבה הבסיסית לשמחה ביום זה היא כמובן נושא השידוכים- "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים.. מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה נִפְנֶה לְשָׁם". על פי המסופר בנביא _{(שופטים כא)} ישנו חג הנחגג "מִיָּמִים יָמִימָה", ובאותו תאריך גם הותרו בני בנימין הנותרים ממלחמת פילגש בגבעה לקחת להם נשים מישראל. מה היה המניע של עם ישראל להשיא להם נשים? הדבר מפורש בנביא _(שם): "ולֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל", דהיינו לדאוג להמשיך את זרעם. אם כן, השמחה הגדולה המצויינת ביום זה היא שמחת ההמשכיות.

אירוע נוסף שקרה באותו יום: "בּוֹ בִּטֵּל הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה פְּרוּזְדָּאוֹת שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים". רקע היסטורי: לאחר פטירת שלמה המלך התפצלה מלכות ארץ ישראל לשתיים- 'מלכות יהודה' ו'מלכות ישראל', כאשר המלך המתפלג, הוא 'מלך ישראל' הראשון- ירבעם בן נבט. ירבעם חשש שבני ממלכתו יעלו לרגל לירושלים הנמצאת בשטח יהודה וכך יאבֵּד חלק מנְתִינַיו, לכן קבע 'פרוסדאות' - שומרי גבול, שאסרו על בני ממלכת ישראל לעלות לרגל לירושלים שבממלכת יהודה. חוק זה נשמר על ידי כל מלכי ישראל, עד שהמלך האחרון- הושע בן אלה, ביטל אותו והסכים לכל המעוניין לעלות לירושלים, לראשונה מאז פיצול המלוכה. דבר זה סימל אולי את ניצוץ האחדות היחיד לאורך כל תקופת המלוכה המפוצלת. אכן סיבה לשמחה.

ציון דרך אחרון ביום זה, אך ראשון מבחינה כרונולוגית, לוקח אותנו אחורה כמה אלפי שנים לזמן בריאת העולם, גם אז תאריך זה צויין באופן מיוחד[2]. בהנחה שהלכה כרבי אליעזר והאדם נברא בא' בתשרי_{(בבלי, ראש השנה, י)}, היום הראשון לבריאה הוא כ"ה באלול. לימדונו חכמים כלל קָמַאִי בהתאמת נשמת בן או בת הזוג _{(סוטה ב)}: "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני". יוצא לפי זה שהיום בו 'שידך' הקדוש-ברוך-הוא את העולם למציאות הוא- 25 באלול פחות 40 יום- ט"ו באב. היום הזה גונז בתוכו את סגולת הזיווג, שמחה נסתרת.

גם אם זה חיפוש אחרי בן/בת זוג, וגם אם זה חיזוק התא המשפחתי הקיים, בניין האופטימיות הערב לאחר החורבן ביום ראשון מורכב משלושה אלמנטים: סגולה, אחדות, והמשכיות. הסגולה היא עבר נסתר, האחדות היא המשימה בהווה, וההמשכיות היא העתיד המאתגר. שנזכה.

            "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.. כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ.." _{(ישעיה סא)}   שבת שלום,  -חנן-

---

[1] לרשימה המלאה: פתיחתא למדרש איכה רבה אות לג.

[2] דברים אלו שמעתי מפי מורי ורבי הרב אורי שרקי שליט"א בשם ספר 'בני יששכר' ליודעי ח"ן.